אתמול אימא ואבא אמרו לי שאני מספיק גדול כדי להתמודד עם החיים הקשים, והם לקחו אותי להלוואה של דודי שמחה. אימא ואבא היו מאד שמחים. הם סיפרו לי שדודי שמחה הוא דוד עשיר, ואחרי ההלוואה הם יוכלו לקנות לי את כל הצעצועים בקניון עזאזלי.
אז נסענו אני אבא ואימא ורקסי הכלב. אבא שם כיפה, והתחיל להיות עצוב. אימא הוציאה מהתיק שתי מטפחות, אחת בשביל הראש, ואחת בשביל האף. בדרך לקחנו את סבתא שכל הזמן צעקה: "למה אלוהים לא לקח אותי במקומו?" "למה אלוהים לא לקח אותי במקומו"? באמת למה?
היה מה זה כיף! כמו בחתונה של הבן של דודה רחל. כולם באו. דוד עזרא ודודה שרה שאימא אומרת עליה שהיא חיה… נו החיה הזאת שזוחלת. אהה… נחש. כולם באו וליטפו לי את הראש ואמרו לי שהם "משתתפים בצערי". אז גם אני רציתי להשתתף בצערי.
כ-ולם התכנסו ליד השער וקנו זרים בשביל היום ההולדת של דודי שמחה. אבל איזה מצחיק… הזרים היו גדולים מדי בשביל הראש של הדוד. אחרי שחיכינו המון זמן יצאנו לטיול.
כולם באו רק הדוד שמחה לא הגיע. בראש הטיול הייתה עגלה. והתחלתי לצעוק: "אלטע זאכן – אלטע זאכן". אז אימא נתנה לי פליק והתחלתי לבכות. אז דודה שרה אמרה לאימא שהם לא היו צריכים להביא אותי. אז אימא נתנה פליק גם לדודה שרה. ואז כולם התחילו לתת פליקים. וגם אני נתתי פליק – פלאק לאחור. ואז פגעתי בעגלה. והעגלה התהפכה. ואתם לא תאמינו מי היה שם. הדוד שמחה. הוא ישן. הרבי צעק "שקט"! כדי שלא נעיר אותו. והוא אמר "שזה מביא מזל רע". אז דודה מזל נעלבה והלכה הביתה.
המשכנו בטיול וראינו כל מיני מטבחים עם שיש בלי ארונות. אימא אמרה שהארונות זה במקום אחר. אז הגענו לבור גדול ופתאום כולם התחילו לבכות, כי היה שם איש שחפר בבור והוא בטח לא גילה את הכסף שהדוד שמחה הסתיר בשביל הצעצועים. אז האנשים כל כך כעסו על הדוד שמחה, והם זרקו אותו לבור ואחר כך בקשו מהדוד "סליחה" אם הם פגעו בו. לא הבנתי את זה. אז דחפתי את הרבי לבור ואמרתי לו שאני מבקש סליחה אם פגעתי בו. הרבי נפל על דוד שמחה שלא תאמינו עדיין ישן. הרבי התחיל לצרוח וכולם צרחו ואימא כעסה ואמרה לי לחזור מייד לאוטו. ואבא אמר לה שזה היה רעיון מטומטם להביא אותי להלוואה. ואימא אמרה לו שזה היה רעיון מטומטם להתחתן אתו. אז אבא אמר לה שהדוד שמחה זה מהצד שלו וכדאי שתשמור על הפה אז אימא שמה אודם. לא הבנתי את זה. אז הלכתי לבדי, לבדי לאוטו, ואיך שפתחתי את הדלת יצא משם רקסי הכלב והתחיל לרוץ אל דוד שמחה. רקסי אהב מאד את דוד שמחה. במיוחד את הכלבה שלו דייזי… אז בקיצור רצתי אחריו אבל עד שהגעתי הוא כבר התחיל להוציא את החול מהבור ודוד עזרא זרק עליו את האת אבל הוא פגע ברבי וגם הרבי הלך לישון ויותר מזה אני לא יודע כלום כי אבא לקח את אימא ואותי ונסענו כמה שיותר מהר הביתה. בדרך גילינו ששכחנו את סבתא אז אבא אמר "לא נורא, שתתרגל"… לא הבנתי את זה.