פעם אחת בחודש אלול ירד המלאך גבריאל אל הארץ, התחפש כאחד האדם וביקש לטעום מיין הארץ לאחר הבציר. נכנס אצל איכר אחד שהתברך בכרם ענבים אדומים ויפים מהם עשה יין משובח. האיכר שלבו היה רחב כיקבו הזמין את המלאך לשתות ככל אשר יחפץ. לגם המלאך גבריאל מן היין, טעם כי טוב ועד מהרה גמע אל קרבו חבית שלמה לנגד עיניו המשתאות של האיכר. בהתלהבותו כי רבה הרים בקלות את החבית השנייה והחל לגמוע גם אותה משסיים פנה אל החבית השלישית.
האיכר טוב הלב חרד כי אם ימשיך המלאך לגמוע את היין משאר החביות תחוסל כל תכולת היין ביקב. אי לכך ביקש בנימוס מהמלאך כי ימשיך בדרכו ליקב אחר. המלאך שכבר היה בגילופין הרגיעו, התוודה לפניו כי הוא מלאך ולכן יש באפשרותו לגמול לו ברוחב לב על הכנסת האורחים. הוא הבטיח למלא את החביות שירוקן והאיכר לא יחסר ביין לעולם. חשב האיכר את האיש לפניו כמשוגע וכבר עמד לגרשו אך בטרם הספיק לסלקו צנח המלאך בכבדות על רצפת היקב ונרדם. קול נחירותיו ניסר את חלל היקב. האיכר ניסה להעיר את המלאך ולהוציאו מביתו אך הדבר לא עלה בידו כיון שלמרות גופו הרזה היה המלאך כבד מאד. כך עבר לו שבוע. גבריאל המלאך עוד לא התעורר. וקול נחירותיו הרעיד את ביתו של האיכר עד כי לא יכלו תושבי הבית להירדם. כל ניסיונות האיכר ובני משפחתו להעירו לא צלחו.
בינתיים חכתה לה השנה הישנה כי תתעורר לה השנה החדשה ותחליף אותה, אך השנה החדשה ישנה משום שגבריאל המלאך לא העיר אותה. וזאת לדעת כי עוד מימים ימימה הטיל הקדוש ברוך הוא על המלאך גבריאל את חילופי המשמרות בין השנים השונות.
החלו בני האדם להשתומם מדוע זה לא נפתחה השנה החדשה? כי הרי היה כבר צריך להתחיל לאסוף את התבואות ,לקטוף את הפירות, ולהתחיל במסיק הזיתים. אך אף פרי לא הבשיל, והקיץ סירב להיעלם. החום יקד ושרף את פני האדמה. אנשים אשר כעסו זה על זה המשיכו לכעוס זה על זה מכיוון שלא היה לריב סוף. החלו בני האדם להתרעם ולצעוק אל אלוהים כי הם רוצים לקבל את השנה החדשה, ולפתוח דף חדש בינם לבין חבריהם, ובינם למקום. שמע אלוהים את צעקתם ומשכינס את מלאכיו לישיבה נוכח כי מלאכו החביב נעלם. על כן שלח את מלאכיו לחפש את המלאך גבריאל. חיפשו המלאכים בדחיפות את המלאך הנעלם בכל מקום אך ללא הועיל. באחד מחיפושיו פגש המלאך מיכאל איש חסר מנוחה ועצבני אשר נשבע כי לעולם לא ייתן יותר לאף זר לשתות כל כך הרבה יין. "שבועיים, שבועיים והאיש עדיין ישן ואי אפשר להרים אותו ולסלק אותו לכל הרוחות." היה זה מיודענו האיכר. הבין המלאך מיכאל כי האיש הנרדם הוא חברו המלאך גבריאל. הוא ניגש אל האיכר וביקש ממנו להוביל אותו לאיש השיכור. האיכר המיואש הוביל את המלאך אל תוך היקב ושם הראה לו את המלאך גבריאל הנוחר בשנתו. מיכאל צחק צחוק מחריש אוזניים שהתגלגל כרעם ולשמעו התעורר המלאך גבריאל. "עליך להעיר את השנה החדשה" – נזף בו המלאך מיכאל – "כל בני האדם מצפים לה ואילו אתה שרוע לך כגוויה מתה ועולם לא כמנהגו נוהג". מייד הזדקף גבריאל המלאך בבהלה. התנצל לפני האיכר ולפני מיכאל. הוא הודה לאיכר, בירך אותו בחביות מלאות יין ובמאה חביות נוספות בחלקו הריק של היקב ואץ לדרכו. האיכר אשר חשב כי המלאך מתבדח עמו בדק את חביותיו וגילה לתדהמתו כי אכן התמלאו חביותיו ביין וכי יקבו מלא עד אפס מקום בחביות מלאות. משהפנה ראשו חזרה למלאכים נדהם לגלות כי הם נעלמו כלא היו. האיכר לא ידע את נפשו מרב שמחה למראה העושר שנחת בחלקו ורץ לבשר למשפחתו את אשר קרה.
המלאך גבריאל נחפז להעיר את השנה החדשה מתרדמתה. בדרכו פגש בשנה הקודמת שכעסה עליו מאד ותבעה ממנו להזדרז כיון שהיא כבר עייפה ורוצה לנוח. "מלאתי את חלקי ואיני צריכה לסבול משום שאתה מתהולל ולא עושה את מלאכתך כראוי. אני אתלונן עליך אצל אלוהים." בקש המלאך גבריאל את סליחתה. "אכן חטאתי. והנה אני רץ להעיר את השנה החדשה.
משהגיע אל השנה החדשה הוא העיר אותה מתנומתה.
"אני לא מאמינה" – התרעמה השנה החדשה. מדוע לא הערת אותי בזמן?! אני אוהבת להתארגן בניחותא. ועכשיו אני צריכה להתארגן בחופזה. להתקלח במקום להתפנק באמבטיה חמה וריחנית. להתבשם בזריזות במקום להכין את עצמי כראוי בחודש אלול.
גבריאל התנצל שוב ובקש כי השנה החדשה תסלח לו.
"יש לך מזל שהערת אותי לפני יום כיפור" נזפה בחיוך השנה החדשה. אל תדאג ביום כיפור הכול ייסלח והכול יישכח. שתהיה לך לי ולכל בני האדם שנה טובה."
כתב אמיר לביא ©