אישה יוצא משירותים בפאב
אשה: סליחה? בר – מן? אין נייר טואלט בשירותים. זה לא בסדר. מזל שהיה לי שירותים "קטן" ולא שירותים "גדול".
למה ? למה? אתם אף פעם לא עם היד על הדופק. לא יאומן אישה נתקעת בפנים בלי נייר טואלט. ואם לא הייתה לי תחתונית. מה הייתי עושה? מה הייתי עושה? הייתי "מתייבשת" שם עד שמישהו היה נזכר לבדוק שאין שם נייר טואלט. וזה לא נעים… זה לא תקין. ואז אחרי שהוא מביא את הנייר טואלט אני צריכה לפתוח פתח צר כדי להוציא את היד שלי ולגשש אתה לנייר טואלט שנמצא בידיים של… מי שלא יהיה… וזה במקרה הטוב כשמישהו בכלל טורח לבדוק. ונגיד סתם שמישהו אחריך מחכה בתור. אז מה? אז אני צריכה לצעוק לו "תגיד להם שנגמר הנייר טואלט!" ? זה מביך. ואז מצמידים לך תווית: הנה "זה שנגמר לה הנייר טואלט". בעוד שבוע אני אחזור לכאן ואתה תסתכל עלי ותגיד "ואללה הנה זו שנתקעה בשירותים ונגמר לה הנייר טואלט". ואז יסתכלו עליי כולם ויגידו "ואללה הנה זאתי שנתקעה בשירותים". והם לא מכירים את כל הסיפור. אז הם יחשבו שאני נתקעתי בשירותים. ותהיה לי תווית של נותנת בציבור. "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". ואתם חייבים בפאב הזה לשים לב לפרטים האלה.
ואם הייתי מחרבנת? תאר לעצמך. אם הייתי מחרבנת? פה מתחילה הבעיה האמיתית. מה? אני אצרח שנגמר לי הנייר טואלט בשירותים? פאדיחה. אז אם יש לכם מגזינים אלה עם הכרומו, אז מסתדרים… אבל אין לכם פה. אפילו לא "פוסט". ויש את העיתון הזה בכל חור בעיר אבל לא בשירותים שלכם. שירותים אליטיסטים. אז אני אומרת אוקיי. אז אולי עם הגלויות האלה של "שלי" עם הפרסומות. אבל גם את הגלויות שמתם בחוץ ליד הברז. השירותים חביבי זה לא המקום לעודד יצירתיות. ואני מצאתי פתרונות ואני לא אכנס לפרטים. כי אני עם המזל החרא שלי תמיד נדפקת במקומות כאלה. "יופי… עכשיו מה יזכרו מהשיחה בינינו?! ש"אני תמיד נדפקת במקומות האלה". כוס-אמק! אם היו משאירים לכם טיפ על נייר טואלט הייתם רבים מי יחליף קודם. (לקהל) מה אני לא צודקת?
מתוך "שיחות עם הברמן" בבימוי נטלי צוקרמן -ארז וליחי בקרמן