לחצות את הקווים – מחזה לילדים ונוער מאת אמיר לביא

בעולם מקביל לעולמנו מתקיים עולם בו ישנו היפוך תפקידים ג'נדרי. בעולם זה הגברים עושים את תפקידי הנשים ואילו הנשים עושות את תפקידי הגברים (על פי התפיסה המסורתית והמיושנת).

מיקי האח האמצעי במשפחת בניון רוצה לשחק בנבחרת הכדורגל של בית הספר תחום הסגור לבנות בלבד ומעורר סערה גדולה.

המחזה בוחן בגישה הומוריסטית את דפוסי החשיבה אשר חונכנו אליהם, ומציע מבט ביקורתי ובחינה מחדש של מוסכמות אלו.

 

המחזה "לחצות את הקווים" עלה לראשונה בבית הספר היסודי הס בתל אביב בשנת 2004 בבימויה של נירה אגמון שאף העלתה את הרעיון למחזה. לאחר מכן עלה גם במרכז הקהילתי בצהלה בבימוי המחזאי ובמקומות נוספים. גרסה זו עדכנית ואחרונה ל2016

להורדת המחזה השלם יש ליצור קשר עם המחזאי.

משתתפים

בנות הלבושות כבובות בלט עם חצאיות טוטו.

 

משפחת בניון

 

מאיר – אב המשפחה

אבישג – האם

דקלה הבכורה

מיקי האח האמצעי

ועוזי האח הצעיר

 

דליה מזור מגישת חדשות בטלוויזיה

העיתונאית שלי ימיחוביץ' (אפשר לקחת שם עכשווי כמו יונית לוי עם שינוי קל של השם)

 

חבורת רקדנים ( רצוי בנים) כפרסומת ל "באבא עוף" (מאמא עוף)

 

חבורת המעודדים של קבוצת הכדורגל "גולדה" חבריו של מיקי

 

כפיר

סער

מאור

גיא

רועי

אבי

 

חבורת כדורגלניות "גולדה" חברותיה של דקלה

 

חבצלת

ליזי

ריקי (חברה של מיקי)

רעות

חגית

נופר

 

כתבת

צלם חדשות

 

אפרת המאמנת

 

רוית ורון חבריהם של הזוג מאיר ואבישג

 

קבוצת בנות המצדדות ברוית (שירה)

קבוצת בנות המצדדות באבישג (שירה)

 

נירה קלינגר מגישת תכנית ספורט באולפן

מזהורה בעלולה – שדרנית ספורט ממגרש הכדורגל

 

קבוצת המעודדים של קבוצת הכדורגל "אינדירה גנדי"

 

קבוצת הכדורגל של אינדירה גנדי

 

שלומית

אביטל

חגית

יפה

ושחקניות נוספות.

 

קבוצת רקדניות של הסטודיו למחול של רוית.

במחזה כ 30 תפקידים לא כולל סצנת הבובות בהתחלה וריקוד המעודדות

 

תמונה רביעית

בית משפחת בניון – סלון

 

(אבא מנקה האימא יושבת קוראת את "לאישה" או את החלק של ספורט בעיתון)

 

מאיר:                תרימי את הרגליים. אולי במקום לקרוא עיתון, תסדרי את הבלגן שאת משאירה אחרייך. רווית ורון עוד מעט מגיעים.

אבישג:              מאיר אל תתחיל אתי עכשיו אני הרוגה מעייפות עבדתי מאד קשה.

מאיר:                גם אני עבדתי מאד קשה היום. את לא מתחשבת בכלל.

אבישג:              תעשה לי טובה…

מאיר:                תביאי לי בבקשה את המטאטא.

אבישג:              איפה הוא?

מאיר:                עשרים שנה את בבית הזה ואת לא יודעת איפה המטאטא?

אבישג:              טוב… טוב אני אחפש!

 

(דקלה ומיקי נכנסים)

 

דקלה:                אתה לא אח אתה.

מיקי:                 לא רוצה להמשיך בנבחרת של המעודדים. לא מעניין אותי לרקוד כמו אינפנטיל "גולדה פה, גולדה שם, גולדה, גולדה לעולם".

דקלה:                אתם נבחרת המעודדים של השנה איך אתה עוזב דבר כזה?

מיקי:                 כי אני לא רוצה לעודד אני רוצה לשחק כדורגל בעצמי.

 

(שתיקת תימהון של כולם ואחר כך פרץ צחוק פראי).

 

דקלה:                אתה תשחק כדורגל? זה משחק לבנות.

מיקי:                 אני יכול לשחק יותר טוב ממך.

מאיר:                מיקי אתה באמת לא מתכוון ברצינות.

מיקי:                 אני רציני מאד.

אבישג:              אם אתה מתעקש על ספורט אז אני ארשום אותך להתעמלות אומנותית מתחת למים. יש בעיר נבחרת טובה.

מיקי:                 לא רוצה את זה. לא מעניין אותי.

עוזי:                  מיקי עוד מעט תגיד לי שאתה גם תרצה להיות טייס.

מיקי:                 למה לא?

 

(המשפחה נקרעת מצחוק).

 

מיקי:                 אפרת המאמנת הסכימה שאני אבוא לאימון מחר.

דקלה:                בטח… (נקרעת מצחוק)

אבישג:              אתה חוזר לנבחרת המעודדים.

מיקי:                 לא רוצה. בגלל שאני בן אני לא יכול לשחק כדורגל?

מאיר:                זה לא מקובל מיקי.

מיקי:                 לא אכפת לי. (יוצא לכיוון החדר).

אבישג:              מיקי אל תפנה אלי את הגב כשאני מדברת אליך… מיקי! (לדקלה) לכי תקראי לו.

אבישג:              מי הכניס לו את הרעיון הזה לראש?

מאיר:                אל תסתכלי עלי. הוא כמו אימא שלו מעופף… רק בכיוון אחר.

דקלה:                הוא לא רוצה לבוא.

אבישג:              תגידי לו שאם הוא לא מתייצב פה תוך דקה אני זורקת לו את כל אוסף הבָּרְבִּים שלו דרך החלון.

מאיר:                אבישג הוא לא חייל שלך תירגעי. אני אלך לדבר אתו.

אבישג:              כן… אתה המומחה הגדול חושב שאם אתה גנן של 20 ילדים, אז אתה יותר מנוסה ממני בחינוך.

מאיר:                אני לא רוצה לריב אתך עכשיו.

אבישג:              תמיד, תמיד אנחנו רבים בגללו.

מאיר:                אל תדברי ככה על הילד.

אבישג:              מה אתה חושב שלא ראיתי? בפעם האחרונה הוא יצא מגדרו לעזור לטכנאית המזגנים שהגיעה אלינו … עוזי גש לחדר.

עוזי:                  למה? זה מעניין.

מאיר:                עוזי תיגש לשם.

עוזי:                  אני רעב.

אבישג:              אבא יביא לך דוֹגי – בֶּג לחדר. עוף מכאן. (עוזי יוצא) אתה חושב שאני לא רואה מה קורה לו בזמן האחרון? הוא קורא רק את מדור הספורט בעיתון. לפני חצי שנה הוא פרש מהחוג לבלט… והמגזין לחדרי כושר                              שמצאת אצלו מתחת למיטה.

מאיר:                זה לא אומר כלום.

אבישג:              הבן שלך מתנהג כמו בת.

מאיר:                זה שהוא מתעניין בדברים של בנות עוד לא הופך אותו ל…

אבישג:              אני מאד מקווה.

מאיר:                את יודעת הוא מתחיל את גיל ההתבגרות.

אבישג:              בכל מקרה מחר הוא חוזר ללמוד בחוג לבלט! מה יגידו עליי בצבא?! יצחקו עלי. בן שרוצה לשחק כדורגל? פשוט בושה. במשפחה שלי לא יהיה דבר כזה.

 

(צלצול בדלת)

 

מאיר:                זה רווית ורון.

אבישג:              אתה וההזמנות שלך.

מאיר:                תעשי לי טובה תתייחסי אליהם יפה. (פותח את הדלת)

רווית:                שלום! מה שלומכם?

רון:                   (עם עוגה) אהלן.

מאיר:                שלום! (מנשק את מאיר משני הצדדים)

רווית:                לי לא מגיעה נשיקה? אה הטייסית שלנו בקמצ'טקה זה לכבודך.

אבישג:              הו תודה רבה. אני מכחישה כל קשר להפצצה.

רווית:                שמענו עלייך. אני אפיתי.

אבישג:              נראה מצוין. מאיר אופה עוגות מצוינות.

רון:                   הוא מנהל משק בית לתפארת.

רווית:                הנה עוזי. בוא תגיד שלום. איזה חומד. אז מה חדש?

אבישג:              שום דבר מיוחד.

עוזי:                  מיקי רוצה להיות שחקן כדורגל.

רווית:                באמת?

מאיר:                עוזי זמן לישון.

עוזי:                  אבל למה? רק שבע.

אבישג:              כי יהיה לך יום מאד ארוך מחר.

רון:                   מה הוא באמת רוצה לשחק כדורגל?

מאיר:                כן. אני חושב שהוא מקנא באחותו, זה לא שהוא מת על כדורגל. אתם יודעים גברים וכדורגל זה לא הולך ביחד.

רווית:                אתה מדבר שטויות. מי קבע את זה?

אבישג:              יש מחקרים.

רווית:                ומי עושה את המחקרים? נשים.

רון:                   הנה הבת שלי אוהבת לסרוג אני לא אומר לה לא.

אבישג:              תעשו לי טובה שניכם. אצלי בבית הבנים יעשו את תפקידם והבנות את התפקיד שלהם.

רווית:                על מה את מדברת? מי קובע את התפקיד? ומה עם הרצון שלהם? יש להם זכות לבחור לא?

אבישג:              לא! אני האישה בבית הזה. כל אחד יודע את מקומו הגבר במטבח האישה בעבודה.

רון:                   אני עובד עכשיו כמנהל מוסך וזה גורם לי סיפוק רב. ולא אכפת לי שיש הרבה נשים מסביב.

רווית:                גם התפקוד שלו בבית הוא יותר טוב.

רון:                   מזל שרווית חולקת אתי את עבודות הבית.

אבישג:              יופי לכם. עם עוד קצת מאמץ תחיו כמו בקמצ'טקה.

רווית:                את אל תגידי על הבית שלנו קמצ'טקה.

אבישג:              אני כן.

רווית:                אולי את מתכוונת גם להפציץ את הבית שלנו?

רון:                   בנות תירגעו…

מאיר:                באמת בנות…

 

(הן לא נרגעות).

 

רון:                   חייבים להרגיע אותן. הנה זה מתחיל.

מאיר:                מה מתחיל?

רון:                   כשרווית מתעצבנת היא מתחילה לשיר. קשה מאד לעצור אותה.

רווית:                ישנן בנות שמנקות.

אבישג:              ישנן בנות כמוך שיגרמו לבסוף לחברה הגברית לשלוט עלינו כמו בקמצ'טקה.

רווית:                אני מתעצבנת (מתחילה לשיר)

 

 

ברגע זה מצטרפות לנשים שתי קבוצות של בנות המייצגות שתי גישות ושרות יחד עם כולן כמו במחזמר.

 

ישנן בנות – על פי שירם של יורם טהרלב (מילים)  ויאיר רוזנבלום (לחן) – פרודיה. 

קבוצת רווית:

ישנן בנות, ישנן בנות 

שלא רוצות כלל לנקות.

בורחות הן מסמרטוט רצפה

עם המכונית בשביל שטיפה

וזאת היא כל העבודה.

 

אבל אני איני כזאת

אבל אני איני, איני כזאת

אני אחלוק בניקיון

כי זהו בשבילי

שוויון.

 

 

קבוצת אבישג:

ישנן בנות, ישנן בנות

שאין להן טיפת כבוד.

נותנות לגבר לעבוד

ורק בבית מטפלות,

והוא חוזר רק בלילות.

 

אבל אני איני כזאת

אבל אני איני, איני כזאת.

אני טייסת מדהימה/  (יש לי קריירה מדהימה)

עובדת עד צאת החמה.

 

קבוצת רווית: 

ישנן בנות ישנן בנות

שמשלמות על כל אחד,

כשאין להן אפילו גרוש

והמצב על סף ייאוש

כאילו הן בקלבוש..

 

אבל אני איני כזאת

אבל אני איני, איני כזאת

שמצדי הוא ישלם

כי על שוויון הוא גם חולם.

 

קבוצת אבישג:  

ישנן בנות, ישנן בנות,

אשר רוצות שהוא יתחיל

לדעתי זה כה משפיל

את המטפחת להפיל,

ולעשות כזה תרגיל.

 

אבל אני איני כזאת.

אבל אני איני, איני כזאת

הגבר שאני רוצה

אזמין אותו להפצצה.

 

קבוצת רווית:  

ישנן בנות ישנן בנות

שמרוויחות תמיד יותר

מכל בחור די ממוצע

זו אפליה כה נפוצה

זה לא מה שאני רוצה.

 

אכן על כן איני כזאת

אכן על כן איני, איני כזאת

צריך להיות חישוב שכר

כן שוויוני ולא מוזר.

 

 

קבוצת אבישג:

ישנן בנות ישנן בנות,

אשר רוצות לרקוד בלט.

ויש כאלה שבוחרות

שלא נדע, להיות מורות.

או סתם פקידות ממורמרות.

 

אבל אני איני כזאת.

אבל אני איני, איני כזאת.

אני כמו שרואים אישה

בוחרת עבודה קשה.

 

שתי הקבוצות:

אבל אני איני כזאת

אבל אני איני, איני כזאת

אני והיא לא מסכימות

לכן אנחנו נפרדות.

 

רווית מושכת את רון ועוזבת בכעס את הבית. אבישג מתיישבת על הכורסא בכעס. רון חוזר שנייה אחר כך.

 

רון:                   מאיר דבר אתי מחר בטלפון.

מאיר:                בסדר. אל תדאג הם יירגעו.

רון:                   כן… אבל נמאס לי מהוויכוחים שלהם להתראות. (יוצא).

אבישג:              אמרתי לך אני לא רוצה אותם פה יותר.

מאיר:                רון חבר שלי היית יכולה להתאפק.

אבישג:              לא סובלת אותה.

מאיר:                את באמת חושבת שאני לא עובד קשה?

אבישג:              זה היה בלהט הוויכוח.

מאיר:                אני לא קונה את זה. ניסית פעם להיות עם 25 ילדים בגן ילדים אחד במשך שש שעות?

אבישג:              מאיר לא התכוונתי…

מאיר:                ואת חושבת שלהסיר אבק, לטאטא, לשטוף, לכבס, לשטוף כלים, זו עבודה קלה?

אבישג:              אני…

מאיר:                ולסדר כל הזמן את הבלגן שאת משאירה מאחורייך. אז אני מצטער מאד שלא נפל בחלקי להפציץ את הכור בקמצ'טקה אבל אני מתמודד פה עם דברים יום, יום לא פחות מסובכים. (מוריד מעליו את הסינר בכעס).                         את לא יותר טובה ממני.

אבישג:              מאיר…

מאיר:                את תשני היום בסלון. (הולך לחדר)

אבישג:              באמת?!

מאיר:                ממילא את תמיד נרדמת מול הטלוויזיה. (זורק עליה את המצעים).

אבישג:              זה היחס שמגיע למי שהפציצה את הכור בקמצ'טקה?

מאיר:                אין על זה הוכחות.

אבישג:              מה?

מאיר:                לא כתבו עלייך בעיתון. לילה טוב! (יוצא)

(שלושת הילדים מגיחים סקרנים)

אבישג:              לכו לישון!

 

להצגת התוכן במלואו יש צורך בחשבון משתמש פעיל באתר
עליכם להזדהות בעזרת שם המשתמש והסיסמה שלכם, או לפתוח חשבון משתמש וליצור קשר עם בעל האתר