עולם חדש

"אנו עצמנו יצירות. נועדנו להמשיך את היצירה בכך שניצור בעצמנו"

(ג'וליה קמרון – "דרך האמן")

אתמול בערב ירד אלי מלאך והציע לי הצעה שקשה לסרב לה. הוא אמר לי: "אני נותן לך הצעה חד פעמית לחזור לגן עדן".

"כבר עכשיו???"  – נבהלתי – "יומי הגיע?"

"לא, לא" תנוח דעתך – "אתה לא חייב זה פשוט הצעה. אלוהים התהלך בזמנו עם חנוך. לחנוך קצת נמאס ללכת וחשבנו עליך".

"גן עדן?" – שאלתי – "זה עם הגנים המפוארים? המלאכים עם הכנפיים? בריכות טבעיות ללא כלור? בני אדם בעירום מלא? והאוכל המצוי בשפע? (צמחוני כמובן)? ונקטר?"

"כן, כן" – אמר המלאך.

"ומה עוד עושים שם?" – שאלתי.

"זהו, שלא עושים דבר. פשוט מתבטלים" – ענה המלאך.

"מתבטלים?"

"כן, איש תחת גפנו ותחת תאנתו" – ענה המלאך.

"ואם אני סתם רוצה לכתוב משהו?" – תמהתי.

"בשביל מה?" – שאל המלאך

"אני יודע בשביל מה? לא יודע. בא לי לכתוב."

"אני מצטער" – אמר המלאך- "בגן עדן אנחנו רק מתבטלים".

"ויהיו שם קירות?" – שאלתי.

"בשביל מה?"  – שאל המלאך.

"כדי שאוכל לטפס עליהם".

"לא, לא" – צחק המלאך – "אתה מאד משעשע… אני אשמח מאד אם תבוא אלינו ותצחיק אותנו קצת".

" באמת תודה על המחמאה אבל אני מצטער. להצחיק זאת העבודה שלי ובגן עדן אני אמור להתבטל".

"במה אתה עובד?" – שאל המלאך.

"מה לא קיבלת דיווח מלמעלה?" – תמהתי.

"אתה יודע… ממדרים אותנו" – התמרמר המלאך.

"אני איש תיאטרון" – ציינתי בגאווה.

"נו… באמת" אמר המלאך – "ואתה יכול להתפרנס מזה?"

"ממתי מעניין אתכם כסף למעלה?"

"סתם מתוך סקרנות" – התנצל המלאך.

"אני מבקש שלא תיכנס לי לכיס" – תקפתי אך ורק מתוך הגנה. ככה זה כשדורכים על יבלות.

"טוב, טוב לא אמרתי כלום. אז אתה רוצה לבוא?"

"לא"! – אמרתי בתקיפות

"לא??? – איך אתה מסרב להצעה כזאת?"

"אתה חייב להבין אותי. אני לא יכול להתבטל. אני גם לא רוצה. אתה מבין? מרגע שגורשתי משם המח שלי לא הפסיק לעבוד. הוא אילץ אותי ליצור. בהתחלה יצרתי בשביל הגוף. וכשהגוף נרגע יצרתי בשביל הנפש. אתה מבין? לא יכולתי לתת לו להיות היוצר היחיד בעולם. כל כך קינאתי בו שניסיתי לחקות כל מה שיצר. ואפילו יצרתי דברים שהוא מעולם לא חשב עליהם (תיסלח לי על ההיבריס) אתה מבין? מרגע שעולה רעיון במוחי הקודח, הרעיון הולך ומתגלגל, פושט צורה ולובש צורה. ואני מצייר את עולמו, ומפסל את ברואיו, ואני רוקד את נפשי, ואני ממציא כלי נגינה, ובורא מוסיקה שלעולם לא עלתה על דעתו. אגב הרבה מהמוסיקה יצרתי בשבילו (האמת היא שזה כאילו בשבילו זה קרה סתם "כי בא לי לנגן"). אני בורא עולמות חדשים בתיאטרון, בקולנוע ובספרות. בורא דמויות שהוא לא ברא. אפילו את אלה שמחכים לו בתקווה שיגיע ועד אז מתבטלים.

אתה מבין מלאך יקר? אני צריך להודות לך מעומק לבי שהוא גרש אותי מגן עדן וקצב את חיי. אם לא הייה עושה זאת לא הייתי דוחף את עצמי ליצור לי עולם משלי. תבוא לבקר. תמצא את העולם הזה בקומת מרתף של מרכז קניות. תמצא את העולם הזה נחבא בין סמטאות צרות ביפו העתיקה. תמצא את העולם הזה במרכז תעשייה. בתחילת שדירה מרכזית. מעברו השני של המטה הצבאי. תמצא את העולם הזה מסתתר במקומות לא צפויים כמו פאבים ( אגב אחלה משקאות המצאנו.. כדאי לך לטעום!). על גג בנין מעל "חדר" קטן. תמצא אותו בכל הארץ. בכל העולם. וכשתעלה במחילה ממך למעלת כבודו הודה לו בשמי על הגירוש. כי מאז למדתי "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם".

ברוכים הבאים לתאטרון. המסך עולה, ההצגה נפתחת. עולם חדש נברא.