קומנדו סוכריות – מערכון לבר מצווה

משתתפים

 

אימא ג'דה

סבתא זפטה

סבתא סקלורוזה (שלא זוכרת)

דודה שטוזה

דודה רוגטקה

אחות צולפת

אחות זבנג

תאומות מעצבנות

חתן הבר מצווה



אימא ג'דה:      (נכנסת בתקיפות, כמפקדת מחלקה ומרעימה בקולה) בנות! בנות למקומות בשם אלוהים!

(על רקע המוסיקה של "משימה בלתי אפשרית" נכנסות הנשים פנימה לפי הסדר, למעט סבתא סקולורוזה[1] ומתייצבות בשורה תוך כדי הצדעה התואמת לאישיות)

 סבתא זפטה:    (לוקחת צעד קדימה) סבתא זפטה מוכנה לפקודתך אימא ג'דה.

דודה שטוזה:   דודה שטוזה, מוכנה לפקודתך המפקדת!!!

דודה רוגטקה: ר-ו-ג-ט-ק-ה, עומדת מוכנה לפקודתך ה-מ-פ-ק-ד-ת!!!

צולפת:          צולפת, סותמת עין לפקודתך.

זבנג:             זבנג לפקודתך תתייצב. אוי למי שיתחצף!

פאוזה

אימא ג'דה:      ומה אתכן תאומות מעצבנות?

תאומות:         נראה לך? לא רוצות.

אימא ג'דה:      דודה שטוזה, טפלי בהן!

תאומות:         (בבהלה) טוב. בסדר. כל מה שתגידי אימא ג'דה.

אימא ג'דה:      יפה! (רוצה להמשיך אך פתאום שמה לב שמישהי חסרה). איפה סקלורוזה? סבתא סקולורוזה! סבתא סקלורוזה! לאן היא תמיד נעלמת?

סבתא סקלורוזה: אני באה… אני באה… איפה כולם?

דודה רוגטקה: (מכוונת אותה לשורה) סבתא. פה!

אימא ג'דה:      המשימה שעומדת לפנינו היא קשה במיוחד, דורשת תרגול רב , מאמצים מרובים ופגיעה מדויקת במטרה!

תאומות מעצבנות: אבל מה היא המטרה?

אימא ג'דה:      שקט! אני זו ששואלת את השאלות. מהי המטרה בנות?

(תאומות מצביעות בהתלהבות אך זוכות להתעלמות).

אחות צולפת:   חתן הבר מצווה.

ג'דה:             (חוככת את ידיה בסיפוק) נכון מאד. אך לא רק החתן, אלא כל הגברים בבית הכנסת מקטן ועד גדול. אך במיוחד חתן הבר מצווה!

האחיות:         אחינו!

הסבתות:        נכדנו!

הדודות:         אחייננו!

אימא ג'דה:      בני היקר!

כולם:            יש! (שרות)  "כי זאת המטרה חתן התורה".

ג'דה:             מה הסיסמא?

סבתא סקלורוזה: אני זוכרת. אני זוכרת.

אימא ג'דה:      כן סבתא סקולורוזה. מה הסיסמא?

סבתא סקלורוזה: יש סיסמא?

סבתא זפטה:    כמובן שיש!

סבתא סקולורוזה: אז מה הסיסמא?

סבתא זפטה:    "ביום של הפצצה"

סבתא סקולורוזה: נכון. זה בדיוק מה שאמרתי.

סבתא זפטה:    אני אמרתי!

סבתא סקלורוזה: (מצביעה עליה) מי זו?

אימא ג'דה:      שקט. נמשיך!

דודה שטוזה:   אימא ג'דה איך נזהה את חתן הבר מצווה?!

אימא ג'דה :     האחות זבנג הבמה לרשותך!

האחות זבנג:    (מוציאה "מטרת דמות" שהיא שחקן אמיתי הלבוש כיפה וטלית ומניחה אותה) ובכן שימו לב חתן בר המצווה הנו ילד רגיל ומעצבן בדרך כלל.

התאומות:       נכון!

האחות זבנג:    הוא עולה לתורה ביום שבת הקרוב בבית הכנסת הקרוב אלינו ומתיימר להיות בוגר.

התאומות:       נכון!

האחות זבנג:    שימו לב! הוא יחבוש כיפה לראשו, ויעשה פרצוף של ילד טוב ירושלים. הוא ילבש בגדים חדשים, כדי שאימא שלו תסתובב כמו טווס, ואבא שלו יוכל לעשות רושם על כל האורחים ובמיוחד על הרב הראשי. תהיה לו את הטלית החדשה ביותר בבית הכנסת.

אימא ג'דה:      יפה ותודה רבה האחות זבנג. האחות רוגטקה הבמה לרשותך.

רוגטקה:         שימו לב! בעת העלייה לתורה חתן בר המצווה יזייף חופשי ואבא שלו יגיד:" ברוך שפטרנו מעונשו של זה", למרות שהוא יסבול ממנו עוד כמה וכמה שנים טובות. במהלך הדרשה שהוא ישא הוא ישקר ויבטיח כל מיני הבטחות, שלעולם לא יעמוד בהן.

(חתן הבר מצווה יוצא עומד ודורש בקול רם ומדוקלם).

חתן:             אני מודה להוריי על כל מה שעשו למעני.

כל הנשים:      בווווו…

חתן:              אני מבטיח להיות ילד טוב להוריי.

כל הנשים:      בווווו….

חתן:              אני מבטיח לא להרביץ לאחיותיי הקטנות.

תאומות:         "בטח"…

חתן:              אני אהיה תלמיד טוב בבית הספר מנומס למוריי, אקפיד על הופעתי ואביא רק ציונים של מאה הביתה.

סבתא זפטה:    זה לא בן מצווה. זה פינוקיו.

אימא ג'דה:      ובכן נשים, בל נבזבז זמן. הוציאו את כלי הנשק!

(כל אחת מוציאה סוכריות)

סבתא זפטה:    הבאתי סוכריות לימון, פטל ואננס קשות במיוחד.

אחות זבנג וצולפת: אנחנו הבאנו  סוכריות טופי בטעם פירות.

אימא ג'דה:      זה רך מדי, אבל אנחנו נסתדר.

דודה רוגטקה: אני הבאתי סוכריות סטרפסילס, כדי לפגוע באזור הגרון.

דודה שטוזה:   אני הבאתי סוכריות פגע וברח המחוברות לגומי.

תאומות:         אנחנו הבאנו סוכריות על מקל. (מוציאות סוכריות על מקל ענקיות)

סבתא סקלורוזה: אני הבאתי בננה.

אימא ג'דה:      בשביל מה?

סבתא סקלורוזה: מה זאת אומרת "בשביל מה?" בשביל לאכול.

אימא ג'דה:      ובכן סבתות, אתן מאגפות את החתן ושאר הגברים משני צדי עזרת הנשים. צולפת וזבנג יכוונו ישירות לבמה. זכרו, עשו זאת רק כשהוא מוציא את ספר התורה מהארון וכשהוא מחזיר אותו! הוא ינסה להגן על עצמו בעזרת הספר אך אל ייאוש! זכרו ! דיוק במטרה.

סבתא זפטה:    ילדות עליכם מוטל תפקיד חשוב ביותר. רק לכם מותר להיכנס בין הגברים כיוון שאתם קטנות יותר. עם הישמע האות הפגיזו לכל הכיוונים. אנחנו ניתן לכם חיפוי אווירי מלמעלה.

התאומות:       אבל אנחנו יכולות להיפגע.

דודה שטוזה:   אל תדאגו. זרקו את הסוכריות מתחת למרפסת עזרת הנשים וכך לא נפגע בכם.

אימא ג'דה:      אני ודודה רוגטקה נפרוץ ביללות "קולולו" כדי להפחיד את האויב. ובכן לתרגול ראשון  קחו צעד קדימה. נשק שישים מעלות. אל המטרה. בזמנכם החופשי. אש!!!!!!!!!!!!!

זורקות סוכריות על הקהל.


עלה לראשונה בחטיבת הביניים "בגין" בנס ציונה בטקס בר מצווה על המצדה 1996

[1] בעיות זיכרון

"לא רוצה להיות יהודי" – מערכון לבר מצווה

כיפה

בן א':    לא רוצה להיות יהודי.

בן ב':     למה?

בן א':    אתה יודע מה ספרו לי על הבר מצווה? אמרו לי שאני צריך לקחת אחראיות על עצמי ולמלא את המצוות שבין אדם למקום, בין אדם לחברו בין אדם לחברתו.

בן ב':     נו. מה הבעיה?

בן א':    השתגעת? אתה יודע כמה מצוות יש? תרי"ג. תריג מצוות. 613 מצוות. איך אפשר את הכל? ובכלל… זה טקס מסובך עם טעמי מקרא. ואני בקושי יודע לשיר. אין לי ראש לזה.

בן ב':     "בוא הנה"… אתה מפונק. אתה יודע מה עושים אצל עמים אחרים? אתה היית מסכן. אתה היית מתחנן להיות יהודי.

בן א':    אפשר לחשוב…

בן ב':     אתה יודע שיש שבטים שמעבירים מבחנים קשים מאד לבני מצווה כמוך באותו גיל?

למשל:

כרוז א': באפריקה למשל מאלצים את הנערים לישון כל הלילה ולהיות לבדם בחושך. זו הוכחה של כוח רצון וכוח רוחני.

בן א':    אז מה? יש לנו את זה בל"ג בעומר.

בן ב':     זה לא חוכמה. אתה נמצא ליד מדורה ועם עוד כמה חבר'ה. בוא נראה אותך גבר נשאר על המצדה[1] בחושך לבד כל הלילה.

בן א':    אני אחשוב על זה.

כרוז ב': יש כמה חברות המאלצות נערים לטפס על עצים בלי ענפים. אם אתה מצליח. מה טוב. אבל אם לא – לא תמצא בית חולים קרוב.

כרוז ג': באוסטרליה בשבטי הארונטה הטקס אורך מספר שבועות או חודשים. תחילה מופרדים הנערים מן הנשים והילדים ועליהם לצום ולהישאר בלילות.

בן א':    piece of cake

כרוז ג': אל תפריע! המבוגרים מטילים את הנערים כלפי מעלה באוויר וכאשר הם נוחתים לארץ הם מכים אותם. הם נושכים את גולגולתו ואת סנטרו של כל נער עד זוב דם על מנת לזרז את קצב גידול השיער. המתבגרים עוברים ברית מילה ולבסוף עליהם לשכב על ערימת עלים מעל למדורה.

בן א':    מה אני אגיד לך? חם! חם!

בן ב':     אבל הדבר הכי גרוע שיש חברות שבהם אתה חייב לשתוק ולא לדבר במשך ימים ואפילו חודשים.

בן ב':     מה באמת? לשתוק? (שותק קצת) זה בלתי אפשרי. זה אנטי יהודי.

בן ב':     אז אתה רוצה לחגוג בר מצווה?

בן א':    למה לא? מה רע? אז אני אזייף קצת ואני אקבל מתנות. (פאוזה) אבל תרי"ג מצוות זה המון.

בן ב':     תשמע. יש רק אחד שמסוגל למלא את כל המצוות האלו. אם תמלא חצי. זה יהיה מצוין.

בן א':    מקובל עלי. תגיד לי מי זה המושלם הזה שמצליח למלא את כל תרי"ג המצוות האלה?

בן ב':     (מצביע למעלה) אלוהים!



[1] נכתב והוצג לראשונה ב1996 בטקס "בני מצווה" שעל המצדה. ע"י תלמידי חטיבת הביניים ע"ש מנחם בגין בנס -ציונה

אבא , בן, מורה – מערכון

המערכון מתאים לחטיבת ביניים ומעלה. עלה לראשונה בחטיבת הביניים נס ציונה ב1999

מערכון דומה נוסף המיועד ליסודי "אימא בן מורה" קיים כאן תחת "מערכונים".


מורה:                ערב טוב!

אבא:                 ערב מצוין!

מורה:                הו! אני רואה שהיום הבאת את אבא שלך.

אבא:                 (בבדיחות הדעת) אני אחיו.

בן:                    אבא…. זה אבא שלי. זאת המורה.

אבא:                 תגיד לי. למה לא אמרת שיש לך כזאת מורה יפה. הייתי מגיע מזמן.

בן:                    אבא אתה מפדח אותי.

אבא:                 שתוק כשאבא שלך מדבר. מלפפונים גידלתי ורוממתי והמה מכים בי. נו אז מה את אומרת עליו?

מורה:                ילד מקסים.

אבא:                 ילד? זה לא ילד זה. זה גבר. עוד מעט צבא יש לו כבר שתי חצ'קונים בפרצוף.

בן:                    אבא…

אבא:                 שתוק כשאבא שלך מדבר. אז מה את אומרת עליו?

מורה:                הוא מאד תקשורתי ומקובל בחברה.

אבא:                 בטח מקובל. אני אומר לך הוא יותר מקובל מהרב כדורי.

המורה:              אבל אני מוכרחה להגיד לך שבזמן האחרון הוא משתולל.

בן:                    זה לא נכון!

אבא:                 שתוק כשהמורה מדברת! מה זה משתולל?

מורה:                הוא נעשה עצבני, הוא מרים ידיים!

אבא:                 אתה מרים ידיים?

בן:                    מעצבנים אותי אז אני מרים.

אבא:                 אתה מרים ידיים? אתה מרים ידיים? מה אתה מרים ידיים?! אם מרביצים לך תחזיר! אל תרים ידיים. נכנע? בשביל מה יש לך שתי חצ'קונים בפרצוף?

מורה:                תראה אנחנו מאד נחושים למגר את האלימות בבית הספר.

אבא:                 תראי את צודקת צריך לגמר את האלימות. אבל בינינו תהיי כנה. הילד שלי עצבני כי מעצבנים אותו.

המורה:              אבל…

אבא:                 תראי אם היו מעצבנים אותך לא היית מתעצבנת? אם היו מדגדגים אותך לא היית מדוגדגת? הוא ילד תביני אותו.

בן:                    אבא…

אבא:                 שתוק גבר!

מורה:                יש עוד בעיה חלה הידרדרות בציונים.

אבא:                 תשמעי. קשה להיות בפסגה כל הזמן. הממוצע שלו רק 90 אין דבר נספוג את זה.

מורה:                הממוצע שלו ירד ל60.

אבא:                 את בטוחה?

מורה:                כן.

אבא:                 ספרת טוב?

מורה:                התוצאות מדברות בעד עצמן.

אבא:                 לא שאני מנסה להגן עליו אבל אני חייב לספר לך משהו.

בן:                    לא אבא אל תספר.

אבא:                 אני חייב.

בן:                    לא אבא זה אישי.

אבא:                 היא חייבת להבין. (למורה) תשמעי בן עבר תקופה מאד קשה. בעצם כולנו עברנו. לפני חודש נחום מת.

מורה:                אוי… אני מאד מצטערת לשמוע. אני לא ידעתי שזאת הסיבה… נחום זה סבא שלך?

בן:                    לא. נחום זה הדג זהב באקווריום.

אבא:                 נחום היה הדג הכי אהוב על בן. יום אחד הוא התהפך על הגב עם הפה פתוח והפסיק לנשום. זו הייתה טראומה קשה לכולנו.

מורה:                אני באמת מצטערת לשמוע אבל הציונים שלו ירדו כבר לפני שלושה חודשים.

אבא:                 תשמעי הרבה דגים מתו.

מורה:                אני מבינה. תראה הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו זה על ההתנהגות הבלתי נאותה שלו בכיתה.

בן:                    אוף המורה! את כזאת שמרנית. נו באמת… אבא זה לא נכון.

אבא:                 שתוק ותן כבוד למורה שלך!

מורה:                הבן שלך יושב ליד החברה שלו בכיתה.

אבא:                 יש לו הרבה חברות. בנות מתות עליו כמו הדגים שלנו באקווריום. למה הוא גבר! גבר כמו אבא שלו. בגיל שלו הייתי מחליף בנות כמו גרביים. כל שבוע.

בן:                    אבא אני וסיון חברים כבר חצי שנה.

אבא:                 כל כך הרבה?  לא פלא שהגרביים שלו מסריחות. גבר נאמן כמו אבא שלו. אז מה הבעיה אמרת?

מורה:                הוא מתנשק עם סיון באמצע השיעור.

אבא:                 בפרהסיה?

מורה:                לא. בכיתה.

אבא:                 אתה מתנשק עם החברה שלך בכיתה לפני המורה?

בן:                    כולה נשיקה. מה הסיפור?

אבא:                 תגיד לי אתה לא מתבייש? להתנשק לפני המורה. איפה הרגישות? ואם המורה שלך רווקה ואין לה חבר והיא לא התנשקה כבר שנה. אתה רוצה לגרום לה לתסכול? (המורה מתחילה לבכות) הנה אתה רואה היא בוכה. תוציא תוציא מטפחת. את רווקה? (מורה מהנהנת). למה לא אמרת לי קודם? תשמעי יש לי מישהו לסדר לך שחבל על הזמן. בן דוד שלי. תוך חודשיים אתם מתחתנים. תוך עשרה חודשים יש לכם ילד כמוהו. תביא! תביא ת'פלפון:  "ברוך תשמע מצאתי בשבילך כלה. גם יפה. גם אופה וגם אינטיליגנטית" די תפסיקי לבכות הכל מסתדר. עכשיו בגלל שאנחנו הופכים להיות משפחה אז ככה… תתקני לו את הציונים. יאללה בוא בן צריך לקנות בגדים לחתונה.



הנסיכה והאפונה – מחזה קצר לילדים מאת אמיר לביא על פי אגדת ה.כ. אנדרסן

אי שם בארמון דני מחפש לו נסיך נסיכה אמיתית להתחתן אתה. מחזה קצר על פי סיפורו הסאטירי של ה.כ. אנדרסן הסופר הדני.

המחזה מיועד לקבוצת תאטרון קטנה בגיל יסודי פתוח לשימוש וניתן להורדה. הוא עלה מספר פעמים במקומות שונים ובגרסאות שונות. זוהי גרסתו האחרונה.


הדמויות


מדריכת התערוכה

נסיך

מלך

מלכה

משרתת

עדינה

מייגן

מהממת

כמעט מושלמת

הנסיכה



מתוך המחזה 

ועדת הקבלה

המלך המלכה והנסיך יושבים מאחורי שולחן

מלכה:                    משרתת  תכניסי בבקשה את הנסיכה  הראשונה.

עדינה:                    ערב טוב.

נסיך:                      ערב טוב. אנחנו רוצים לברר אם את נסיכה אמיתית?

עדינה :                   כמובן שאני נסיכה אמיתית.

מלך:                      את יכולה לתת לנו הוכחה?

עדינה:                   כמובן. כל בוקר אני קמה מתי שאני רוצה. ברגע שאני קמה מיד מוגשת למיטה שלי ארוחת בוקר נהדרת, עם מיץ תפוזים וקרואסון חמאה.

לאחר מכן המשרתת שלי רוחצת אתי ומצחצחת לי את השיניים. משרתת אחרת מברישה לי את השיער, ומשרתת נוספת מלבישה אותי. היא מביאה לי תמונות של הבגדים בארון ואני מחליטה מה ללבוש. לאחר מכן האומנת שלי הולכת ללמוד במקומי. כדי שאהיה יותר חכמה ומשכילה.

מלכה:                    את באמת נשמעת נסיכה אמיתית. אנחנו מגיעים למבחן הבא.

עדינה:                    איזה מבחן?

מלך:                      מבחן ההליכה. את צריכה לצעוד מהצד הזה של החדר לצד ההוא.


הנסיכה והאפונה 2022

פסיכולוגית ואישה במצוקה – מערכון מאת אמיר לביא


ורדה:           ערב טוב, ושוב אני אתכם. אני ורדה רזיאל ז'קונט ואתם אוסף של אנשים במצוקה, המצפים לפתור את בעיותיהם בשיחת טלפון אחת. ובכן יש לנו שיחת טלפון.

אישה:          שלום. ורדה רזיאל?

ורדה:           שלום, אישה במצוקה. במה אני יכולה לעזור לך?

אישה:          מדברת מצוקה מצוק העיתים. אני במצוקה.

ורדה:           אנא הפסיקי לצקצק בלשונך וספרי מה הבעיה?

אישה:          הבן שלי זה עתה מסיים את כיתה ו' בבית הספר היסודי ועובר לחטיבת הביניים. אני זוכרת… כשהייתי ילדה קטנה המעבר הזה יצר בי טראומה לא קטנה, ואני שואלת איך אני יכולה לעזור לו לא לעבור את מה שאני עברתי.

ורדה:           מצוקה אני קודם כל חייבת לציין שאת אימא לתפארת וזכית בחולצה טי שירט ורדה רזיאל.

אישה:          הוי, איזה יופי!

ורדה:           ועתה לבעיה שאת מדברת עליה. הילד שלך מתפתח. מבחינה פיזית הוא גדל. הוא עוד מעט יתחיל להתעניין בבנות. במקרה הטוב הוא ילמד לרכוש חברים חדשים. במקרה הרע שונאים חדשים. תהיה עליית מדרגה ברמת החומר שהוא ילמד. לכן אני מציעה להקל עליו באחד התחומים, למשל את יכולה להשאיר אותו כיתה.

אישה:          מה???

ורדה:           כן… ככה הוא יתרכז רק בלגדול פיזית ותטפלו יחד בבעיות הנפשיות הנוצרות בגיל ההתבגרות. מה את מרוויחה מזה?!

קודם את עוקפת את הבעיה של התמודדות עם חומר קשה יותר. שנית הוא גדל פיזית הוא יהיה חזק יותר וזה גם ישפיע על בטחונו העצמי וכולי וכולי. בכלל הייתי ממליצה ליישם זאת כשיטה ולהשאיר אותו כל שנה.

אישה:          ורדה אני מוכרחה להגיד לך שאת גאון. ולא יכולתי לחשוב על פתרון טוב יותר. אבל אני לא יכולה להשאיר אותו כיתה.

ורדה:           למה?

אישה:          כי סוגרים את בית הספר.¹

ורדה:           אה… אני מבינה. תראי אין לזה חשיבות לענייננו מבחינתי הוא גם יכול להישאר במוסד סגור. תודה רבה לך מצוקה ובינתיים שיר.


¹ בבית הספר בו עלה המערכון לראשונה, במופע סיום ו' ב2002 בגבעתיים. היה זה המחזור האחרון של בית הספר לפני סגירה.

לחצות את הקווים – מחזה לילדים ונוער מאת אמיר לביא

בעולם מקביל לעולמנו מתקיים עולם בו ישנו היפוך תפקידים ג'נדרי. בעולם זה הגברים עושים את תפקידי הנשים ואילו הנשים עושות את תפקידי הגברים (על פי התפיסה המסורתית והמיושנת).

מיקי האח האמצעי במשפחת בניון רוצה לשחק בנבחרת הכדורגל של בית הספר תחום הסגור לבנות בלבד ומעורר סערה גדולה.

המחזה בוחן בגישה הומוריסטית את דפוסי החשיבה אשר חונכנו אליהם, ומציע מבט ביקורתי ובחינה מחדש של מוסכמות אלו.

 

המחזה "לחצות את הקווים" עלה לראשונה בבית הספר היסודי הס בתל אביב בשנת 2004 בבימויה של נירה אגמון שאף העלתה את הרעיון למחזה. לאחר מכן עלה גם במרכז הקהילתי בצהלה בבימוי המחזאי ובמקומות נוספים. גרסה זו עדכנית ואחרונה ל2016

להורדת המחזה השלם יש ליצור קשר עם המחזאי.

משתתפים

בנות הלבושות כבובות בלט עם חצאיות טוטו.

 

משפחת בניון

 

מאיר – אב המשפחה

אבישג – האם

דקלה הבכורה

מיקי האח האמצעי

ועוזי האח הצעיר

 

דליה מזור מגישת חדשות בטלוויזיה

העיתונאית שלי ימיחוביץ' (אפשר לקחת שם עכשווי כמו יונית לוי עם שינוי קל של השם)

 

חבורת רקדנים ( רצוי בנים) כפרסומת ל "באבא עוף" (מאמא עוף)

 

חבורת המעודדים של קבוצת הכדורגל "גולדה" חבריו של מיקי

 

כפיר

סער

מאור

גיא

רועי

אבי

 

חבורת כדורגלניות "גולדה" חברותיה של דקלה

 

חבצלת

ליזי

ריקי (חברה של מיקי)

רעות

חגית

נופר

 

כתבת

צלם חדשות

 

אפרת המאמנת

 

רוית ורון חבריהם של הזוג מאיר ואבישג

 

קבוצת בנות המצדדות ברוית (שירה)

קבוצת בנות המצדדות באבישג (שירה)

 

נירה קלינגר מגישת תכנית ספורט באולפן

מזהורה בעלולה – שדרנית ספורט ממגרש הכדורגל

 

קבוצת המעודדים של קבוצת הכדורגל "אינדירה גנדי"

 

קבוצת הכדורגל של אינדירה גנדי

 

שלומית

אביטל

חגית

יפה

ושחקניות נוספות.

 

קבוצת רקדניות של הסטודיו למחול של רוית.

במחזה כ 30 תפקידים לא כולל סצנת הבובות בהתחלה וריקוד המעודדות

 

תמונה רביעית

בית משפחת בניון – סלון

 

(אבא מנקה האימא יושבת קוראת את "לאישה" או את החלק של ספורט בעיתון)

 

מאיר:                תרימי את הרגליים. אולי במקום לקרוא עיתון, תסדרי את הבלגן שאת משאירה אחרייך. רווית ורון עוד מעט מגיעים.

אבישג:              מאיר אל תתחיל אתי עכשיו אני הרוגה מעייפות עבדתי מאד קשה.

מאיר:                גם אני עבדתי מאד קשה היום. את לא מתחשבת בכלל.

אבישג:              תעשה לי טובה…

מאיר:                תביאי לי בבקשה את המטאטא.

אבישג:              איפה הוא?

מאיר:                עשרים שנה את בבית הזה ואת לא יודעת איפה המטאטא?

אבישג:              טוב… טוב אני אחפש!

 

(דקלה ומיקי נכנסים)

 

דקלה:                אתה לא אח אתה.

מיקי:                 לא רוצה להמשיך בנבחרת של המעודדים. לא מעניין אותי לרקוד כמו אינפנטיל "גולדה פה, גולדה שם, גולדה, גולדה לעולם".

דקלה:                אתם נבחרת המעודדים של השנה איך אתה עוזב דבר כזה?

מיקי:                 כי אני לא רוצה לעודד אני רוצה לשחק כדורגל בעצמי.

 

(שתיקת תימהון של כולם ואחר כך פרץ צחוק פראי).

 

דקלה:                אתה תשחק כדורגל? זה משחק לבנות.

מיקי:                 אני יכול לשחק יותר טוב ממך.

מאיר:                מיקי אתה באמת לא מתכוון ברצינות.

מיקי:                 אני רציני מאד.

אבישג:              אם אתה מתעקש על ספורט אז אני ארשום אותך להתעמלות אומנותית מתחת למים. יש בעיר נבחרת טובה.

מיקי:                 לא רוצה את זה. לא מעניין אותי.

עוזי:                  מיקי עוד מעט תגיד לי שאתה גם תרצה להיות טייס.

מיקי:                 למה לא?

 

(המשפחה נקרעת מצחוק).

 

מיקי:                 אפרת המאמנת הסכימה שאני אבוא לאימון מחר.

דקלה:                בטח… (נקרעת מצחוק)

אבישג:              אתה חוזר לנבחרת המעודדים.

מיקי:                 לא רוצה. בגלל שאני בן אני לא יכול לשחק כדורגל?

מאיר:                זה לא מקובל מיקי.

מיקי:                 לא אכפת לי. (יוצא לכיוון החדר).

אבישג:              מיקי אל תפנה אלי את הגב כשאני מדברת אליך… מיקי! (לדקלה) לכי תקראי לו.

אבישג:              מי הכניס לו את הרעיון הזה לראש?

מאיר:                אל תסתכלי עלי. הוא כמו אימא שלו מעופף… רק בכיוון אחר.

דקלה:                הוא לא רוצה לבוא.

אבישג:              תגידי לו שאם הוא לא מתייצב פה תוך דקה אני זורקת לו את כל אוסף הבָּרְבִּים שלו דרך החלון.

מאיר:                אבישג הוא לא חייל שלך תירגעי. אני אלך לדבר אתו.

אבישג:              כן… אתה המומחה הגדול חושב שאם אתה גנן של 20 ילדים, אז אתה יותר מנוסה ממני בחינוך.

מאיר:                אני לא רוצה לריב אתך עכשיו.

אבישג:              תמיד, תמיד אנחנו רבים בגללו.

מאיר:                אל תדברי ככה על הילד.

אבישג:              מה אתה חושב שלא ראיתי? בפעם האחרונה הוא יצא מגדרו לעזור לטכנאית המזגנים שהגיעה אלינו … עוזי גש לחדר.

עוזי:                  למה? זה מעניין.

מאיר:                עוזי תיגש לשם.

עוזי:                  אני רעב.

אבישג:              אבא יביא לך דוֹגי – בֶּג לחדר. עוף מכאן. (עוזי יוצא) אתה חושב שאני לא רואה מה קורה לו בזמן האחרון? הוא קורא רק את מדור הספורט בעיתון. לפני חצי שנה הוא פרש מהחוג לבלט… והמגזין לחדרי כושר                              שמצאת אצלו מתחת למיטה.

מאיר:                זה לא אומר כלום.

אבישג:              הבן שלך מתנהג כמו בת.

מאיר:                זה שהוא מתעניין בדברים של בנות עוד לא הופך אותו ל…

אבישג:              אני מאד מקווה.

מאיר:                את יודעת הוא מתחיל את גיל ההתבגרות.

אבישג:              בכל מקרה מחר הוא חוזר ללמוד בחוג לבלט! מה יגידו עליי בצבא?! יצחקו עלי. בן שרוצה לשחק כדורגל? פשוט בושה. במשפחה שלי לא יהיה דבר כזה.

 

(צלצול בדלת)

 

מאיר:                זה רווית ורון.

אבישג:              אתה וההזמנות שלך.

מאיר:                תעשי לי טובה תתייחסי אליהם יפה. (פותח את הדלת)

רווית:                שלום! מה שלומכם?

רון:                   (עם עוגה) אהלן.

מאיר:                שלום! (מנשק את מאיר משני הצדדים)

רווית:                לי לא מגיעה נשיקה? אה הטייסית שלנו בקמצ'טקה זה לכבודך.

אבישג:              הו תודה רבה. אני מכחישה כל קשר להפצצה.

רווית:                שמענו עלייך. אני אפיתי.

אבישג:              נראה מצוין. מאיר אופה עוגות מצוינות.

רון:                   הוא מנהל משק בית לתפארת.

רווית:                הנה עוזי. בוא תגיד שלום. איזה חומד. אז מה חדש?

אבישג:              שום דבר מיוחד.

עוזי:                  מיקי רוצה להיות שחקן כדורגל.

רווית:                באמת?

מאיר:                עוזי זמן לישון.

עוזי:                  אבל למה? רק שבע.

אבישג:              כי יהיה לך יום מאד ארוך מחר.

רון:                   מה הוא באמת רוצה לשחק כדורגל?

מאיר:                כן. אני חושב שהוא מקנא באחותו, זה לא שהוא מת על כדורגל. אתם יודעים גברים וכדורגל זה לא הולך ביחד.

רווית:                אתה מדבר שטויות. מי קבע את זה?

אבישג:              יש מחקרים.

רווית:                ומי עושה את המחקרים? נשים.

רון:                   הנה הבת שלי אוהבת לסרוג אני לא אומר לה לא.

אבישג:              תעשו לי טובה שניכם. אצלי בבית הבנים יעשו את תפקידם והבנות את התפקיד שלהם.

רווית:                על מה את מדברת? מי קובע את התפקיד? ומה עם הרצון שלהם? יש להם זכות לבחור לא?

אבישג:              לא! אני האישה בבית הזה. כל אחד יודע את מקומו הגבר במטבח האישה בעבודה.

רון:                   אני עובד עכשיו כמנהל מוסך וזה גורם לי סיפוק רב. ולא אכפת לי שיש הרבה נשים מסביב.

רווית:                גם התפקוד שלו בבית הוא יותר טוב.

רון:                   מזל שרווית חולקת אתי את עבודות הבית.

אבישג:              יופי לכם. עם עוד קצת מאמץ תחיו כמו בקמצ'טקה.

רווית:                את אל תגידי על הבית שלנו קמצ'טקה.

אבישג:              אני כן.

רווית:                אולי את מתכוונת גם להפציץ את הבית שלנו?

רון:                   בנות תירגעו…

מאיר:                באמת בנות…

 

(הן לא נרגעות).

 

רון:                   חייבים להרגיע אותן. הנה זה מתחיל.

מאיר:                מה מתחיל?

רון:                   כשרווית מתעצבנת היא מתחילה לשיר. קשה מאד לעצור אותה.

רווית:                ישנן בנות שמנקות.

אבישג:              ישנן בנות כמוך שיגרמו לבסוף לחברה הגברית לשלוט עלינו כמו בקמצ'טקה.

רווית:                אני מתעצבנת (מתחילה לשיר)

 

 

ברגע זה מצטרפות לנשים שתי קבוצות של בנות המייצגות שתי גישות ושרות יחד עם כולן כמו במחזמר.

 

ישנן בנות – על פי שירם של יורם טהרלב (מילים)  ויאיר רוזנבלום (לחן) – פרודיה. 

קבוצת רווית:

ישנן בנות, ישנן בנות 

שלא רוצות כלל לנקות.

בורחות הן מסמרטוט רצפה

עם המכונית בשביל שטיפה

וזאת היא כל העבודה.

 

אבל אני איני כזאת

אבל אני איני, איני כזאת

אני אחלוק בניקיון

כי זהו בשבילי

שוויון.

 

 

קבוצת אבישג:

ישנן בנות, ישנן בנות

שאין להן טיפת כבוד.

נותנות לגבר לעבוד

ורק בבית מטפלות,

והוא חוזר רק בלילות.

 

אבל אני איני כזאת

אבל אני איני, איני כזאת.

אני טייסת מדהימה/  (יש לי קריירה מדהימה)

עובדת עד צאת החמה.

 

קבוצת רווית: 

ישנן בנות ישנן בנות

שמשלמות על כל אחד,

כשאין להן אפילו גרוש

והמצב על סף ייאוש

כאילו הן בקלבוש..

 

אבל אני איני כזאת

אבל אני איני, איני כזאת

שמצדי הוא ישלם

כי על שוויון הוא גם חולם.

 

קבוצת אבישג:  

ישנן בנות, ישנן בנות,

אשר רוצות שהוא יתחיל

לדעתי זה כה משפיל

את המטפחת להפיל,

ולעשות כזה תרגיל.

 

אבל אני איני כזאת.

אבל אני איני, איני כזאת

הגבר שאני רוצה

אזמין אותו להפצצה.

 

קבוצת רווית:  

ישנן בנות ישנן בנות

שמרוויחות תמיד יותר

מכל בחור די ממוצע

זו אפליה כה נפוצה

זה לא מה שאני רוצה.

 

אכן על כן איני כזאת

אכן על כן איני, איני כזאת

צריך להיות חישוב שכר

כן שוויוני ולא מוזר.

 

 

קבוצת אבישג:

ישנן בנות ישנן בנות,

אשר רוצות לרקוד בלט.

ויש כאלה שבוחרות

שלא נדע, להיות מורות.

או סתם פקידות ממורמרות.

 

אבל אני איני כזאת.

אבל אני איני, איני כזאת.

אני כמו שרואים אישה

בוחרת עבודה קשה.

 

שתי הקבוצות:

אבל אני איני כזאת

אבל אני איני, איני כזאת

אני והיא לא מסכימות

לכן אנחנו נפרדות.

 

רווית מושכת את רון ועוזבת בכעס את הבית. אבישג מתיישבת על הכורסא בכעס. רון חוזר שנייה אחר כך.

 

רון:                   מאיר דבר אתי מחר בטלפון.

מאיר:                בסדר. אל תדאג הם יירגעו.

רון:                   כן… אבל נמאס לי מהוויכוחים שלהם להתראות. (יוצא).

אבישג:              אמרתי לך אני לא רוצה אותם פה יותר.

מאיר:                רון חבר שלי היית יכולה להתאפק.

אבישג:              לא סובלת אותה.

מאיר:                את באמת חושבת שאני לא עובד קשה?

אבישג:              זה היה בלהט הוויכוח.

מאיר:                אני לא קונה את זה. ניסית פעם להיות עם 25 ילדים בגן ילדים אחד במשך שש שעות?

אבישג:              מאיר לא התכוונתי…

מאיר:                ואת חושבת שלהסיר אבק, לטאטא, לשטוף, לכבס, לשטוף כלים, זו עבודה קלה?

אבישג:              אני…

מאיר:                ולסדר כל הזמן את הבלגן שאת משאירה מאחורייך. אז אני מצטער מאד שלא נפל בחלקי להפציץ את הכור בקמצ'טקה אבל אני מתמודד פה עם דברים יום, יום לא פחות מסובכים. (מוריד מעליו את הסינר בכעס).                         את לא יותר טובה ממני.

אבישג:              מאיר…

מאיר:                את תשני היום בסלון. (הולך לחדר)

אבישג:              באמת?!

מאיר:                ממילא את תמיד נרדמת מול הטלוויזיה. (זורק עליה את המצעים).

אבישג:              זה היחס שמגיע למי שהפציצה את הכור בקמצ'טקה?

מאיר:                אין על זה הוכחות.

אבישג:              מה?

מאיר:                לא כתבו עלייך בעיתון. לילה טוב! (יוצא)

(שלושת הילדים מגיחים סקרנים)

אבישג:              לכו לישון!

 

להצגת התוכן במלואו יש צורך בחשבון משתמש פעיל באתר
עליכם להזדהות בעזרת שם המשתמש והסיסמה שלכם, או לפתוח חשבון משתמש וליצור קשר עם בעל האתר

אימא, בן, מורה.

מורה:    ערב טוב!

אמא:     ערב מצוין!

מורה:    הו! טוב לראות אותך שוב.

אמא:     גם אותך. עומר לא מפסיק לדבר עלייך.

מורה:    אני מקווה שרק דברים טובים

אמא:     לא רק. לא רק. נו אז מה את אומרת עליו?

מורה:    ילד מקסים. הוא מתבגר. אוטוטו צבא.

אמא:     מה אני נראית לך בת חמישים?

מורה:    לא. זה לא מה שהתכוונתי.

אמא:     זה כן מה שהתכוונת.

מורה:    למה? את בת חמישים?

אמא:     לא אמרתי.

בן:        אמא…

אמא:     עכשיו אימא מדברת. אז מה את אומרת עליו?

מורה:    הוא מאד תקשורתי ומקובל בחברה.

אמא:     בטח מקובל. אני אומרת לך הוא יותר מקובל מהרב כדורי.

המורה: אבל אני מוכרחה להגיד לך שבזמן האחרון הוא משתולל.

בן:        זה לא נכון!

אמא:     שתוק כשהמורה מדברת! מה זה משתולל?

מורה:     נעשה עצבני, הוא מרים ידיים!

אמא:     אתה מרים ידיים?

בן:        מעצבנים אותי אז אני מרים.

אמא:     אתה מרים ידיים? אתה מרים ידיים? מה אתה מרים ידיים?! אם מרביצים לך תחזיר! אל תרים ידיים. נכנע? אם מישהו מרביץ לו שיגן על עצמו.

מורה:    תראי אנחנו מאד נחושים למגר את האלימות בבית הספר.

אמא:     תראי את צודקת צריך לגמר את האלימות. אבל בינינו תהיי כנה. הילד שלי עצבני כי מעצבנים אותו.

המורה: אבל…

אמא:     תראי אם היו מעצבנים אותך לא היית מתעצבנת? אם היו מדגדגים אותך לא היית מדוגדגת? הוא ילד תביני אותו.

בן:        אמא…

אמא:     שקט כשאימא מדברת.

מורה:    יש עוד בעיה חלה הידרדרות בציונים.

אמא:     תשמעי. קשה להיות בפסגה כל הזמן. הממוצע שלו רק 90 אין דבר נספוג את זה.

מורה:    הממוצע שלו ירד ל60.

אמא:     את בטוחה?

מורה:    כן.

אמא:     ספרת טוב?

מורה:    התוצאות מדברות בעד עצמן.

אמא:     לא שאני מנסה להגן עליו אבל אני חייבת לספר לך משהו.

בן:        לא אמא אל תספרי.

אמא:     אני חייבת

בן:        לא אימא זה אישי.

אמא:     היא חייבת להבין. (למורה) בזמן האחרון אבא שלו התחיל לעזור לו במתימטיקה אני התחננתי בפניו. אמרתי לו ארז תן לילד להתמודד לבד. אבל הוא התעקש.  את יודעת גברים…

מורה:    אבל הציונים שלו התדרדרו לא רק במתמטיקה.

אמא : זה לא רק אבא שלו. זה גם נחום.

מורה:  נחום?

אמא:     כן  נחום מת.

מורה:    אוי… אני מאד מצטערת לשמוע. נחום זה סבא שלך?

בן:        לא. נחום זה האוגר

אמא:     נחום היה האוגר הכי אהוב על עומר. ויום אחד הוא נכנס לסל הכביסה ואבא שלו שלא בודק את הבגדים לפני הכביסה הכניס אותו למכונה בטעות. הוא יצא מת סחוט. את בטח בתור מורה יכולה להתחבר להרגשה הזאת.

מורה:    אני באמת מצטערת לשמוע אבל הציונים שלו ירדו כבר לפני שלושה חודשים.

אמא:     טוב היה את קרמבו, ורמבו, ודמבו, וחם פה… אולי תפתחי איזה חלון?

מורה:    אני מבינה. תראה הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו זה על ההתנהגות הבלתי נאותה שלו בכיתה.

אמא:     למה את מתכוונת?

מורה:    הוא הורס כל מיני דברים בכיתה.

אמא:     אני יודעת הוא ילד הורס.

מורה:    לא. מה שאני מתכוונת שהוא הורס ציוד.

אמא:     ואז הוא מרכיב אותו מחדש. הוא בונה דברים מדהימים מלגו.

מורה:    לא. הוא לא מרכיב.

אמא:     נתת לו להרכיב?

מורה:    לא…

אמא:     חבל מאד יש לו כישרון נדיר להרכיב דברים. לבנות.

מורה:    לא ידעתי.

אמא :    הנה תראי. (לוקחת לה את המשקפים של המורה שוברת אותם עם פטיש.) עומר תרכיב.

מורה:    מה את עושה?

אמא:     סבלנות. תוך שנייה עומר מתקן לך הכל. בבקשה עומר.

עומר:    אימא אבל זה לא לגו.

אמא:     חבל. עוד משהו?

מורה:    לא. הכל בסדר. אתם משוחררים.

אמא:     שמחתי לראות אותך. חבל שאת לא רואה אותי. בוא עומר. בוא חמודי.  איזה עוד מורה רצתה לראות אותי?