הרוזן דראקולה

מחזה קומי קצר על פי סיפור של וודי אלן


הדמויות

משרתו של דראקולה

דראקולה

האופה

אשת האופה

ראש העיר

אשת ראש העיר


משרת:           אי שם בטרנסילבניה, שוכב לו הרוזן דראקולה המפלצתי בארון מתים וישן. ממתין לרדת הלילה. מאחר שחשיפה לקרני השמש תגרום לו להיעלם. הוא נח לו, מוגן בתיבה מרופדת משי הנושאת את שם משפחתו בכתובת כסף. ואז כשמגיע רגע החשיכה אני מעיר אותו.        "טוק טוק טוק. מי אני ומה שמי?"

(הארון נפתח דראקולה מזדקף לישיבה)

דראקולה:      אתה משרתי הנאמן והאידיוט.

המשרת:       הלילה ירד אדוני.

דראקולה:      ירד מוקדם הערב. מה השעה?

המשרת:       האורלוגין בטירה הפסיק לפעול. הוא עשה דינג דונג, דינג דונג בום וטראח.

דראקולה:      נצטרך להזמין מחר בלילה את השען כדי לתקן את השעון. יש מה לשתות?

המשרת:       הוד מעלתו נגמרה האספקה. אין דם.

דראקולה:      אין דם? בן אדם? מה עשית בעודי נרדם? לא מצאת מאדאם?

המשרת:       לא הוד מעלתו. אבל מחר כשיגיע השען תהיה אספקה חדשה.

דראקולה:      אין לי זמן לחכות למחר. אני רעב. איך שכחתי?! קיבלתי הזמנה לארוחת ערב מהאופה ואשתו היום.

המשרת:       (מציץ ביומן) נכון שכחת כנראה שיש לך לחץ דם נמוך.

דראקולה:      זה הזמן להעלות אותו. האופה ואשתו עסיסיים, זמינים, תמימים ולא חשדניים כלל וכלל. ואני תוהה לעצמי למי תהיה ארוחה טעימה יותר. להם או לי? (המשרת מצטרף לצחוקו).

דראקולה:      ובכן למה אנחנו מחכים? אני צריך להתעופף.

המשרת:       ערפד ערפד

                  הא צוואר

                  רד נא מהר

                  שב עלי

                  רד נא מהר

                  מצה ומצה

                  מצווארי

                  דם תשתה.

                  ערפד

                  שב עלי

                  כשצווארי

                  עוד חי.

(על פי מנגינת "פרפר פרפר" שירו של חיים נחמן ביאליק (לחן נחום נרדי)


דראקולה:       איך אני אוהב להתעורר לצלילי השיר הזה. אבל אין כמו השיר שלנו…

המשרת ודראקולה:     דם קר דם קר זה מה שכולם אומרים שיש לי (יוצאים תוך כדי השיר – המנגינה על פי שירה של שרי "דם חם". מילים מירית שם אור לחן צביקה פיק)


חילופי תפאורה


המשרת:         בזמן שמחליפים כאן את התפאורה אספר לכם איך הפכתי להיות משרתו של דראקולה. הייתי חייל שלו כשנלחמנו בצבא הטורקי.  ולאד  דראקולה נולד בסיגישוארה, טרנסילבניה, בחורף של שנת 1431. אביו היה ולאד דראקול המכונה גם ולאד השני, בנו של הוויווד הפופולרי מירצ'ה הזקן. אימו הייתה אשתו השנייה של ולאד השני, קניאז'נה (וסיליסה) נסיכה מולדבית, בתו הבכורה של אלכסנדרו הטוב, שליט נסיכות מולדובה, ודודתו של שטפן הגדול. שניהם היו "במסדר הדרקון" ואני הייתי…

האופה:          טוב… אנחנו מוכנים.

המשרת:        אבל עוד לא סיימתי.

האופה:          לא נורא. בגלגול הבא.

האופה ואשתו נכנסים לשים את הבצק ושרים:


"אנקה היא אופה קטנה

יש לה קמח מים

כל הזמן היא לשה לשה

בצק בידיים."            (על פי חנה'לה אופה קטנה – לחן עממי) 


האופה:                    אז מה הכנת למנה ראשונה?

אשת האופה:             הכנתי מרק צ'ורבה.

האופה:                    אין יותר רומני מזה. ומה הכנת למנה עיקרית?

אשת האופה:             הכנתי גיבץ' עם קבב. על מצע ממליגה מליגה אחרת

האופה:                    אין יותר רומני מזה. ומה יש לקינוח?

אשת האופה:             כבר הכנו מלאי

האופה:                    זו עוגת התירס הספציאליטה שלך.

אשת האופה:             והכנו פפנאש

האופה:                    שזה הסופגניות שלך

אשת האופה:             ועכשיו אנחנו מכינים…

שניהם ביחד:             קוזונאק. אין יותר רומני מזה.


דפיקה בדלת


אשת האופה:             מי זה יכול להיות בשעה כזו?

האופה:                    אם לא תפתחי. לא נדע.

אשת האופה:             רגע!… אני כבר באה. (יוצאת אל מאחורי הקלעים. שומעים אותה מבחוץ) הו הרוזן דראקולה, איזו הפתעה נעימה.

דראקולה:                שלום לעלמה יונסקו.

אשת האופה:             הו הרוזן דראקולה אני כבר מזמן לא עלמה. (נכנסים)

האופה:                    גם לא אלמנה. (האופה, והאישה צוחקים)

דראקולה:                (מצטרף אליהם) עוד לא. מר יונסקו. עוד לא אבל מי יודע…

האופה:                    אני רואה שיש לך חיבה להומור שחור.

דראקולה:                שחור אדום… אני מגוון.

האופה:                    אז מה מביא אותך אלינו בשעה כל כך מוקדמת?

דראקולה:                ארוחת הערב שקבענו אני מקווה שלא טעיתי.

אשת האופה:             לא טעית. הכנו מרק צ'ורבה וקבב רומני עם גיבץ' על מצע ממליגה קטיפתי אבל לא נספר לך מה הקינוח.

דראקולה:                נהדר. מתי מתחילים לאכול?

האופה:                    אנחנו עוד לא סיימנו לאפות. קבענו לערב. יש עוד שבע שעות עד אז.

דראקולה:                סליחה?

אשת האופה:             אתה בטח באת להתבונן בליקוי יחד אתנו.

דראקולה:                ליקוי?

האופה:                    כן יש היום ליקוי חמה מלא.

דראקולה:                (בבהלה) מה? 

האופה:                    כמה דקות של חשיכה מוחלטת משתיים בצהרים ועד כמה דקות אחר כך.

דראקולה:                לא נכון.

אשת האופה:             נכון ביותר.

דראקולה:                (לעצמו) אני בצרות.

האופה:                    מה?

דראקולה:                אכלתי אותה.

אשת האופה:             עוד לא אכלת כלום.

דראקולה:                אני מוכרח ללכת.

אשת האופה:             הולך? רק הגעת.

האופה:                    אתה נראה חיוור מאד.

אשת האופה:             תשב אין לאן למהר.

דראקולה:                אני חייב אוויר צח.

האופה:                    בוא תשתה איזה יין טוב.

דראקולה:                יין? הפסקתי בעיות בכבד… אתם יודעים. אני חייב להתעופף מכאן אני שכחתי את האורות דולקים בטירה יהיה לי חשבון חשמל עצום.

האופה:                    (בחיבוק ידידותי) אתה באמת לא מפריע. אל תהיה כזה מנומס. אז מה אם הגעת קצת מוקדם.

אשת האופה:             אנחנו נהנים מחברתך.

דראקולה:                אני לא!

האופה ואשתו:           מה?

דראקולה:                כלומר לא התכוונתי שאני לא נהנה מחברתכם אלא שאני לא יכול להישאר.

אשת האופה:             אני עשיתי קוזונאק.

דראקולה:                (לעצמו) אני נחנק. (הוא רץ לאיזשהו ארון פותח את הדלת  וסוגר) איפה הדלת הראשית.

אשת האופה:             הוי אתה כל כך מצחיק הרוזן דראקולה.

דראקולה:                אני סטנדאפיסט מעופף.

האופה:                    (לאשתו) הוא עף על עצמו.

דראקולה:                אין לך מושג כמה. ועכשיו תנו לי לעבור (סוף סוף מצליח לפתוח את הדלת כשהוא פותח את הדלת עומדים בפתח ראש העיר ואשתו).

ראש העיר:               הרוזן דראקולה איזו הפתעה.

דראקולה:                כן זו בהחלט הפתעה אדוני ראש העיר ואשתו.

אשת ראש העיר:        קטיה. אדוני הרוזן. הוי תראה יארוסלב קרני השמש מבצבצות חזרה.

אשת האופה:             כנראה שהליקוי נגמר.

ראש העיר:               אני מקווה שאנחנו לא מפריעים.

האופה:                    לא. ממש לא. אם כולם כבר כאן אז במקום ארוחת ערב נעשה ארוחת צהרים. אולי בכל זאת תישאר הרוזן דראקולה.

דראקולה:                ברצון. צהרים זה מצוין.

האופה:                    ומה עם החשמל?

דראקולה:                אני מקווה שאני אקבל זיכוי מראש העיר. (דראקולה נכנס חזרה לבית).

ראש העיר:               איזה חשמל? הוא משתמש רק בנרות.

דראקולה:                תורידו את התריסים. מהר קדימה.

אשת האופה:             איזה תריסים?

דראקולה:                התריסים שבבית.

אופה:                      אין לנו תריסים. כמו שאני אומר תמיד אין לנו מה להסתיר. אדוני ראש העיר קטיה. כנסו, כנסו שבו.

ראש העיר ואשתו:      תודה. תודה.

דראקולה:                איפה המרתף?

אופה:                      איפה מה?

דראקולה:                איפה המרתף של הבית?

אשת האופה:             אין. אין לנו מרתף. תשאל אותי כמה פעמים אמרתי לו יונסקו למה שלא תבנה לנו מרתף. אבל הוא אף פעם לא מקשיב לי.

אשת ראש העיר:        לנו יש מרתף מעולה.

דראקולה:                יופי לכם.

אשת האופה:             אתה רואה יונסקו להם יש מרתף.

ראש העיר:               גם אני לא רציתי מרתף אבל קטיה מצצה לי את הדם כאילו שהיא ערפד. "תבנה לי תעשה לי. תעשה לי תבנה לי." (קטיה מגיבה בצחוק).

דראקולה:                איפה הארון? (רץ לעבר הארון ונכנס)

אשת האופה:             רק יצאת מהארון ואתה כבר נכנס אליו?

אשת ראש העיר:        מה? את רוצה להגיד לי שהוא נכנס מקודם לארון?

אשת האופה:             את לא תאמיני הוא עשה כאילו שהוא חושב שזה הדלת הראשית.

ראש העיר:               הי דראקולה חשבת על קריירה בתור סטנדאפיסט?

דראקולה:                (מתוך הארון) אני בדיוק מתאמן.

אשת ראש העיר:        לעשות סטנדאפ בתוך ארון זה בערך כמו לשיר לבד במקלחת לא?

                             למה שלא נהיה הקהל שלך? נו תצא החוצה.

דראקולה:                אין לכם מושג כמה נעים פה. אם היה פה מקום הייתי קורא לכם להצטרף.

כל השלושה נקרעים מצחוק.

אשת ראש העיר:        הוא טוב…. הוא קורע אותי.

ראש העיר:               אני לא ידעתי שאתה כל כך מצחיק.

האופה:                    אתה רואה יש הפתעות בחיים. טוב אולי בינתיים אני אמזוג לכולנו יין. אתה בטוח שאתה לא רוצה דראקולה?

דראקולה:                זה בסדר. שבו תאכלו תתחילו בלעדיי.

אשת האופה:             לא בא בחשבון. אנחנו לא יכולים להתחיל בלעדיך.

דראקולה:                (מתחיל לשיר) "אני לא. אני לא. אני לא יכולה בלעדיך."

כולם מצטרפים אליו בהנאה.

ראש העיר:               אין כמו שיר עממי רומני.

אשת ראש העיר:        הוא דווקא שר לא רע כמעט כמו הזמרת הלאומית שלנו דנצ'קה אינטרנציונאל.

ראש העיר:               איזה ליקוי חמה מדהים היה.

האופה:                    בהחלט דבר כזה לא ראינו כבר שנים.

אשת האופה:             נדיר.

דראקולה:                מרגש.

אשת ראש העיר:        מה אמרת?

דראקולה:                שום דבר.

האופה:                    אני מציע שבינתיים נשב לאכול מנה ראשונה. (לדראקולה) אתה בטוח שאתה לא מצטרף אלינו?

דראקולה:                בטוח כמו כוכב בלילה.

אשת האופה:             אין עליו. משורר.

אשת ראש העיר:        אז מה הכנת לנו מנה ראשונה?

אשת האופה:             את לא תאמיני. מרק צ'ורבה.

אשת ראש העיר:        אני לא מאמינה. מרק צ'ורבה.

כולם:                      מרק צ'ורבה . אין יותר רומני מזה.

דראקולה:                בטח גם יהיה ממליגה.

האופה:                    איך ידעת?

אשת האופה:             דראקולה הרסת לנו את ההפתעה.

דראקולה:                אין יותר רומני מזה.

ראש העיר:               אתם יודעים בעצם כשאני חושב על זה. זו פעם ראשונה שאני רואה את דראקולה בשעה כזו.

האופה:                    נכון תמיד פגשתי אותו בלילה. (לוחש) תגידו הייתם פעם בטירה שלו?

ראש העיר:               כמובן. את זוכרת? מתי היינו שם?

אשת ראש העיר:        מוזר אני לא בדיוק זוכרת אולי משהו מעומעם. אבל לא נעים לי להגיד. קצת חשוך שם.

ראש העיר:               הוא משתמש רק בנרות.

אשת האופה:             קמצן.

דראקולה:                שמעתי את זה.

ראש העיר:               יותר נכון, חסכן.

אשת ראש העיר:        בכל זאת חזרתי יום אחר כך עם הנגאובר נוראי. היה לי כזה כאב ראש. זוכר?

ראש העיר:               במעומעם.

דראקולה:                איך אפשר לשכוח? דם מזעזע איכס.

האופה:                    מה אמרת?

דראקולה:                 שום דבר. איך הצ'ורבה.

ראש העיר:               הצ'ורבה  על הגובה. חבל שאתה לא אוכל.


דפיקות בדלת האופה קם לפתוח

המשרת:                  שלום.

האופה:                    שלום.

המשרת:                  אני איגור משרתו של דראקולה. האם הוא במקרה אצלכם?

האופה:                    כן בוא כנס. (איגור נכנס עם ארון על מריצה)

איגור:                     איפה הוא.

אשת ראש העיר:        הוי זה כל כך מצחיק הוא נכנס לארון ההוא.

אשת האופה:             בוא דראקולה המשרת שלך הגיע. נו צא. לא הכנתי ארוחה לששה אנשים. (הולכת פותחת את הדלת)

לפתע יוצא עשן מהארון

המשרת:                  לאאאאא!

אשת האופה:             (צווחת) אימאאאאא. הוא נעלם.

אופה:                      לא רק סטנדאפיסט אלא גם קוסם.

אשת ראש העיר:        בשביל מה הבאת את הארון?

המשרת:                  כבר אין בו צורך. יש לכם אולי במקרה ואזה[1] מיותרת?

[1] כד