קטע א'
(הקלטה של מהדורת חדשות טלוויזיונית)
עוזיאל: ערב טוב לכם הצופים בבית. כאן עוזיאל עוזיה מירושלים ולצדו צרויה בת יונה. ובפתח המהדורה התפתחויות דרמטיות במרד היווני. נעבור לכתבנו בשטח. שאלתיאל בן מגדיאל. שאלתיאל אתה איתנו?
שאלתיאל: שלום עוזיאל, לא אני לא אתכם, אני נמצא כאן בקרב המוני בית יהודה אשר חוגגים בשמחות ספונטניות את ניצחוננו הכביר על אנטיוכוס הרשע, יימח שמו וזכרו, מניאק הוא והאם אימא שלו. חתיכת…
צרויה: שאלתיאל, שאלתיאל. האם תוכל להעביר לנו רשמים מהשטח?
שאלתיאל: כן, ובכן המוני בית יהודה נמצאים כאן למרגלות בית המקדש אשר טימא אותו אנטיוכוס הרשע, אימא'שלו אלמנה, חתיכת חרה גדול. מניאק בן מניאק.
עוזיאל: שאלתיאל אני מבקש ממך. אנחנו בשידור חי. אנא דווח לנו מה קורה בשטח.
שאלתיאל: ובכן כל המוני בית יהודה התכנסו כאן הערב לחגוג את הנס שקרה לנו. לפני כשבוע כזכור נמצא כד שמן קטן. בבית המקדש. כד שמן שאותו לא טימא אנטיוכוס הרשע, האוויל המשריש, המג'ייף, המגעיל, והאם אימא שלו המגעילה.
צרויה: אין ספק שהרוחות סוערות נעבור לכתבתנו בשטח תאנה בת רימון.שלום תאנה.
תאנה: המונים, המונים גודשים את רחבת המקדש, החגיגות עומדות זה עתה להתחיל. טקסי הטהרה בעיצומם. הכהן הגדול עומד להדליק את מנורת בית ישראל. יחד עם ילדי יהודה. ילדי המהפכה. ילדי האבנים אשר נטלו חלק במאבק כנגד אנטיוכוס הרשע. לפנינו ילדה. העומדת להדליק את המנורה יחד עם הכהן הגדול אלדד. שלום לך ילדה מה שמך?
חרות: שמי חרות.
תאנה: אמרי לנו חירות למה בחרו דווקא בך לעזור בהדלקת החנוכייה.
חרות: אני לא יודעת. (פונה לאביה) אבא למה בחרת בי?
תאנה: טוב אנחנו באמת רוצים לעבור לטקס הדלקת הנר השלישי של החנוכייה. בבקשה.
קטע ב'
עוזיאל: תאנה את עוד אתנו?
תאנה: כן, כן, כן, כן, אני עוד אתכם. נמצאת אתנו כאן יוכבד בת מתושלח הגלבועי שהגיע מרחוק כדי לחגוג עמנו יום גדול זה. ובכן יוכבד הכיצד?!
יוכבד: קרה לנו נס. אני אומרת לך בפירוש קרה לנו נס. יש אלוהים בשמים. בעלי מנחם נחמו, כהן זוטר מצא להפתעתו כד שמן קטן, חמוד מתוק יושב בפינה מבויש. נחבא אל הכלים. בעלי ידע שזהו זה ואין בלתו. והקטנצ'יק הזה את לא תאמיני הספיק לנו לשמונה ימים.
תאנה: באמת?
יוכבד: בהחלט במשך שמונה ימים אני טיגנתי שחבל על הזמן. מה לא עשיתי? חביתות בשרים על האש, הר של סופגניות. היית מאמינה? כל זה מכד קטן אחד?!
תאנה: תודה לך. אנחנו נאלצים לחזור לאולפן. עוזיאל כפי שאתה רואה כל אישה ובת מדליקה מכד קטן אחד.
עוזיאל: תודה לתאנה בת רימון ונעבור ל…
קטע ג'
ושוב אתם אתי קדש בן רחץ. ברוכים הבאים לפינתנו "על הטעם" והפעם נלמד כיצד מכינים סלט יווני.
לפנינו חסה נבטית, חסה מסולסלת, חסה אדומה, וחסה ארמית. אל החסה אנו מוסיפים אזוב מקראי הוא הזעתר בפי הפלשתים. לאחר מכן מוסיפים חזה חייל יווני ,כתוש דק דק, ורצוי נקי משערות. מקפיצים את הכל על האש. והרי לכם מעדן מלכים לכלבכם האהוב. בוא כלב בן יפונה. (שורק לו). ועד שיגמור הכלב את המנה נעבור ל…
קטע ד'
כאן רפאל בן גינת פותח תוכנית נוספת של שידור חוקר. והפעם ננסה לעלות על עקבותיו של פושע מסוכן אשר משבית את שמחת החג. הבה נעבור לגברת תימהונה בת פלאי אשר תספר את אשר ארע לה.
תימהונה: זה היה נורא. אני רועדת כשאני חושבת על זה. אני הגשתי את המגש של הסופגניות לעשרים וחמש ילדיי ,כן ירבו. וכשהם התחילו לאכול גילינו שהריבה נעלמה, גזה, פרחה לאוויר,הסתירה פניה מאתנו.
רפאל: שאלנו את תמהונה אם היא שמה ריבה בתוך הסופגניה.
תמהונה: מה השאלה! כמובן ששמתי. שמתי ריבת תותים משדהו של תלתן בן נבט. תותים מעולים. ריבה מעולה. אני ממליצה עליה בחום.
רפאל: שאלנו אותה אם היא ראתה מישהו חשוד בבית.
תמהונה: לא!
רפאל: שאלנו אותה אם אולי זה היה אחד הילדים שלה.
תמהונה: לא!
רפאל: שאלנו אותה אם אולי זה…
תמהונה: לא!
רפאל: שאלנו אותה…
תמהונה: לא ולא!
רפאל: שאלנו….
תמהונה: בשום פנים ואופן לא.
רפאל: כל מי שיודע משהו על מקום הימצאו של הפושע מוזמן להתקשר למערכת. בינתיים נעבור ל…
קטע ה
צרויה: ושוב חזרנו לאולפן. והפעם נעבור לכתבנו בשטח שאלתיאל המראיין שבוי יווני.
(רואים את שאלתיאל מציק לחיל היווני)
צרויה: שאלתיאל אתה בשידור.
שאלתיאל: (מלטף את החייל היווני). ושוב אנחנו בשידור מכיכר החשמונאים שברחבת בית המקדש. ולפנינו חייל יווני שבוי. הבה נשאל להרגשתו ביום חג זה. אני אתרגם כמובן סימולטנית מיוונית לעברית וחוזר חלילה.
שאלתיאל: קליספרה. מה שמך?
יווני: אריסטופנס.
שאלתיאל: הוא אומר שקוראים לו אריסטופנס.
שאלתיאל: האם לדעתך יש סיכוי לכינון יחסים דיפלומטים בינינו לבינכם וזאת לאחר שבעטנו אתכם מפה, גמרנו לכם ת'צורה. הבאנו לכם בוסא בפרצוף. ויריקה בפנים.
יווני: סמסוס קפיסוס מכותוס כואבוס. סה אנטיוכוס יימח שמוסוס. תיאו תיאו תיאו דה סלנה קריה קריה קריה דה סוקנה, אלה טלו טלו מטלנה עכו עכו עכו יה סוקנה סוקרטס יסי סופר סטאר.
שאלתיאל: הוא אומר שהבאנו להם את הזורבה. והם ישמחו לחדש אתנו את הקשרים. ובקרוב תגיע לכאן הכוכב העולה ביוון הזמרת גליקריה.
עוזיאל: שאלתיאל כרגע קיבלנו ידיעה. כי הזמרת גלידריה לא תגיע. עקב מאסרו של הבוגד יהודה בן פוליקר אשר הפיץ את התרבות היוונית האלילית והמגעילה.
שאלתיאל: ובכן נחזור אליך חייל יווני מסכן ומובס. מה אתה אומר על תוכניתה של כנסת יהודה לתבוע פיצויים על כל צלחות בית המקדש שנשברו במהלך ריקודי הסירטקי והיאסו של חבריך לנשק?
יווני: אתנס ארס, אפולו, אפרודיטה, הרה זאוס. ס אוזו בוזוקי סירטקי סופלקי. פיראוס, מיקונוס, ספרטה, אתונה, דלפי, ס לוטרקי יוון.
שאלתיאל: הוא אומר שהוא נורא מצטער בשם האלים, וכל היוונים מצטערים.
אני מחזיר את השידור אלייך צרויה.
צרויה: תודה רבה!
שאלתיאל: חזר?
עוזיאל: כן.
שאלתיאל: יה מניאק.( חוזר להרביץ).
קטע ו'
עוזיאל: כפי שאתם רואים גם אני החלטתי לרדת לשטח לחנוכת ביתו של חלקיה בן מלכיה. שלום לך חלקיה.
חלקיה: שלום, שלום לכל בני יהודה.
עוזיאל: אני מבין שאתה חונך את ביתך החדש ביחד עם חנוכת בית המקדש.
חלקיה: זה יום מאושר בחיי. זה בית רומנטי שיש בו אהבה. כמו שאתה רואה הוא נושק לחומה. והחומה מנשקת אותו. יש בו את החידושים האחרונים ביותר.
עוזיאל: כגון…
חלקיה: יש לנו אסלה. אסלי אסלה.
עוזיאל: מהי האסלה?
חלקיה: כמו שאתה יודע כשאנחנו צריכים לצרכינו. אנו נאלצים לצאת אל השדות ואל הגבעות. ובארצנו היפה לא חסרים קוץ ודרדר. רק בשבוע שעבר אשתי היקרה נאלצה לשלוף….
עוזיאל: חלקיה נדמה לי שאנחנו מבינים. מהו טיבה של ההמצאה החדשה?
חלקיה: במקום לצאת אל הגבעות אתה עושה את צרכיך בביתך. ובעזרת תעלה המגיעה מהבאר וממשיכה אל השדות ביתך נשאר נקי ולא מסריח.
עוזיאל: זוהי המצאה מהפכנית.
חלקיה: זאת המצאה יוונית.
לפתע מגיחה השכנה עם שלט: אני קוראת לחרם על תוצרת יוונית. לא, לא, לא ניתן בביתנו לפשתן. הלאה ההתייונות. אני קוראת לכן בנות ישראל הטהורות והקדושות, צאו אל הגבעות והשדות. אל תשאירו את הלכלוך בבית.
חבורת בנים: (מעודדת) צאו בנות אל השדות, צאו בנים אל הסלעים.
עוזיאל: קידמה מול מסורת. יוון מול ישראל. עודד בן קטש מול עודד בן קטש מי ינצח את מי? ועם השאלה החשובה הזאת אני מחזיר את השידור לאולפן.
קטע ז'
צרויה: אנחנו נמצאים בפינת הילד. נמצאת אתנו עוזי בת זמרת יה. שלום לך עוזי.
עוזי: שלום.
צרויה: עוזי את יודעת מדוע אנחנו חוגגים יום זה?
עוזי: כן המורה אמרה לנו!
צרויה: מה המורה אמרה לכם?
עוזי: לא זוכרת.
צרויה: את זוכרת את היוונים?
עוזי: בטח שנה שעברה נסענו כל המשפחה ליוון, והיה אחלה טיול. היינו באתונה, ראינו הצגות תיאטרון, וגם את האולימפיאדה. ויש להם בניין מה זה יפה שקוראים לו האקרופוליס. שזה בניין המשטרה המרכזי באתונה. על שם מפקד המשטרה הראשון אקרו. זה מה שסיפרה לי אימא.
צרויה: ואת לא זוכרת למה אנחנו חוגגים?
עוזי: בגלל הסופגניות?
צרויה: לא זה בגלל שגירשנו את היוונים מהארץ. בעטנו אותם מפה. ושלחנו אותם לעזה –זל.
עוזי: אה… נכון! אז בגלל זה אני לא רואה יותר את אפרודיטה.
צרויה: מי?
עוזי: אפרודיטה! הילדה היווניה המכוערת שישבה לידי בכיתה.
צרויה: ואיך את מרגישה עם זה?
עוזי: את רוצה לדבר על זה?
צרויה: אם אפשר?!
עוזי: לא טוב. היא תמיד הייתה מספרת לי סיפורים על האלים שלהם. איזה מצחיק זה. יש להם מלן' תלפים אלים ולנו יש רק אחד והוא מנצח את כ –ו-ל-ם.
צרויה: כי הוא אל של כ-ו-ל-ם. עוזי מאד נהניתי לשוחח אתך.
עוזי: אני לא!
צרויה: אני מחזירה את השידור לאולפן.
קטע ח'
תאנה: צרויה אני נמצאת כאן ליד ביתו של יהודה המכבי אנחנו עדים לתופעה שלא הכרנו בעבר. אלפי בתולות ישראל עומדות כאן מחכות להופעתו של יהודה המכבי. המצביא הגיבור והאמיץ. נמצאות אתנו כאן בתולות ישראל ציפייה בת חיכיון. ורצפה בת קרקע המצפות אולי לחתימתו. שלום לכן.
ציפייה: שלום! יו אל תסתירי לי את הדלת.
תאנה: למה אתן כאן?
ציפייה: אני חולה עליו. יש לי את כל תחריטי האבן שלו אצלי בבית.
רצפה: אוי אני מתה, נו כבר שיצא.
תאנה: למה את מעריצה אותו?
ציפייה: קודם כל הוא חתיך עולמי. ראית איזה שרירים יש לו. חבל על הזמן. הוא כולו מסוקס.
רצפה: נכון הוא נורא סקסי.
תאנה: והוא איש צבא מבריק שהביס את היוונים לעת עתה.
ציפייה: והעיניים שלו עיני שקד.
רצפה: שפתיו כאודם השני.
תאנה: והוא דאג לטהר את בית המקדש.
ציפייה: שיבוא לטהר גם אותי. יש לי מחשבות טומאה.
רצפה: הוא יוצא.
שתיהן: (צווחות. בהיסטריה. חיילים שומרים עליהם שלא יתקרבו.) יהודה יהודה יה יודה. בוכות: "תנו לי לגעת בו. (אחת מתעלפת) קח אותי לכלה. ולא תבוא עליך קללה."
תאנה: כן הרוחות סוערות יהודה בקושי מצליח לחלץ את עצמו. ואנו נאלצים לחזור לאולפן.
קטע ט'
כאן פינתו של אבשלום בן קור. חנוכה על שום מה על שום שחנכו מחדש את המזבח לעולה בבית המקדש. והתחדשה עבודת הקודש לאחר ששבתה ארבע שנים בשל גזירות אנטיוכוס הרשע.
שאלתיאל (פורץ לאולפן): המרושע, המטומטם והדוחה בן אשפה לא ממוחזרת.
אבשלום: המילה אשפה כגון אשפת חצים. וחץ זה מה שיתעופף אליך אם לא תצא לי מהאולפן.
אבשלום: חג החנוכה ידוע בכינויו כחג האורים. וזאת על שום הולדת אלפי ילדים באותו שבוע שכולם נקראו אורי. וביחד אורים. לא מצחיק.
בנוסף על הסביבון היה רשום בעבר נ.ג.ה.ש ראשי תיבות של "נס גדול היה שם". משהקמנו את מדינת ישראל ב1948 למניין הנוצרים איכסא פיכסא, שונה המשפט לנס גדול היה פה. אך למעשה מקור ראשי התבות הוא בשפה האידישאית ניכט(אפס) גאנץ (הכל) האלב (מחצית) שטאל (העמד). וזהו למעשה היה חוקים למשחק הסביבון האינפנטילי של ילדים אינפנטילים.
ועד כאן מפינתו של אבשלום בן קור.
קטע י'
לך תבין יהודים. מה קראתי היום? כתוב במגילת תענית. זה מגילה שמתענים אתה. כתוב ככה אתם לא תאמינו: "ומה ראו להדליק את הנרות? יעני למה מדליקים נרות? אלא בימי מלכות יוון כשנכנסו בית חשמונאי להיכל" –יענו יהודה המכבי והחברה נכנסו לבית המקדש. "שבעה שיפודים של ברזל בידם וחיפום בעץ" – יעני היו להם שבעה שיפודים כיסו אותם בעץ – "והדליקו בהם את המנורה."
אתם תופסים את גודל הטמטום? היו להם שבעה שיפודים ביד. מה עשו מהם? מנורה! במקום לקחת את הכבש השישה עשר. לסובב אותו על האש ולעשות ממנו שישליק אחו שקשוקה. בשביל השיפודים. במקום זה עשו לנו מנורה, נברשת, הפכו לנו חברת חשמל. אז מה הפלא שהפסדנו לרומאים….
קטע י"א
צרויה: תאנה, תאנה האם אתנו?
תאנה: (נמצאת מאחוריה) צרויה אכן אני כאן אתך. (צרויה נבהלת).
צרויה: אז מי בשטח.
תאנה: עוזיאל. עוזיאל אתה אתנו?
עוזיאל: לא אני כאן בשטח. נמצא לידי רבי בן קלמן אשר חוזר מהמכולת השכונתית כדי להביא לחנה זלדה אשתו האהובה חומרים נוספים להכנת לביבה.
(רבי קלמן כמעט מעולף בקושי מגיב לסביבתו)
עוזיאל: רבי קלמן כמה פעמים חזרת למכולת בשביל אשתך?
קלמן מתחיל לספור עם אצבעות ידיו ועובר לידיים של המנחה.
עוזיאל: זה מאד מרגש לראות עד כמה אתה אוהב את אשתך.
חנה זלדה: קלמן!!! קלמן!!! נו כמה זמן לוקח לך להביא את הביצה?
קלמן: הנה.
חנה זלדה: יופי עכשיו תלך תקנה עוד ביצה. חמש ביצים זה לא מספיק. ומהר. הוא כל כך איטי.
קלמן: למה לא אמרת לי שאת צריכה יותר ביצים?
חנה זלדה: אני שומעת פה צליל של בקורת?
קלמן: לא חנה.
חנה זלדה: נו תזדרז אין לי את כל היום.
קלמן: את בטוחה שאת לא צריכה עוד משהו?
חנה זלדה: לא!
עוזיאל: כן האהבה פורחת ולנאצר יש קרחת. אני מחזיר את השידור אלייך צרויה.
צרויה: תודה רבה עוזיאל ונעבור ל…
קטע י"ב
צרויה: נמצא אתנו כאן אתם לא תאמינו בנות ישראל. כאן לידי יושב יהודה המכבי ממודיעין. ערב טוב יהודה.
יהודה: ערב טוב
צרויה: תודה לך שהואלת לסור לאולפננו בירושלים.
יהודה: הייתי בדרך.
צרויה: אביך מתתיהו החשמונאי לא זכה להגיע לרגע הזה.
יהודה: לא!
צרויה: ואתה זכית ביחד עם המוני בית יהודה.
יהודה: כן!
צרויה: אתה יודע שברגע זה מתארגנות מדינות נוספות כדי להילחם בנו ולהחזיר להם את השליטה על העיר.
יהודה: אני יודע.
צרויה: ומה אתה מתכוון לעשות?
יהודה: אני אגיב במקום ובזמן שאני אבחר.
צרויה: יש לך להגיד משהו חשוב לאומה?
יהודה: כן.
צרויה: מה?
יהודה: אני צריך לשירותים.
צרויה: אתה יוצא מהדלת הזאת במסדרון ימינה עד הסוף, פונה שמאלה עובר עוד דלת. יש לפניך חומה אתה מדלג מעליה ומאחוריה יש קיר ושם אתה יכול להשתין.
יהודה: תודה רבה.
צרויה: תודה ליהודה המכבי שגם עכשיו מעביר לנו את המסר החשוב, שהוא חלק מהעם. אין ספק מצביא גדול בתולדות עמנו.
קטע י"ג
רימונה: כאן רימונה בת פעמונה המשדרת מבתי ישראל החוגגים את חג החנוכה. נמצאת אתנו תמהונה בת פלאי אותה אישה שנגנבה לה ריבה מהסופגניות. ואשר מעוניינת לשתף אותנו בבעיה הולכת ומחמירה. ובכן תמהונה מה הבעיה?
תמהונה: כמדי שנה בחג החנוכה אני נאלצת להפריד בין 22 בניי כן ירבו. המתקוטטים ביניהם מי ידליק את נרות החנוכה בשנה הנוכחית.
שמעון ויהויכין נכנסים ומתקוטטים.
שמעון: זה תורי!
יהויכין: לא נכון תורי, אתה הדלקת בשנה שעברה.
שמעון: לא נכון אתה הדלקת!
יהויכין: אני הדלקתי את הבית, זה לא נחשב.
שמעון: זה כן.
יהויכין: זה לא!
תמהונה: ש-ק-ט! אני אומרת לך לפני החג הזה היה לי שקט בבית. על איזה נס מדברים פה, אני לא מבינה. הכד הזה אם היה מספיק ל עשרים ימים עוד הייתי מסתדרת. אבל שמונה ימים. עושים צחוק מהעבודה אני אומרת לך.
רימונה: ובכן מדיווחים שעולים בשטח ניתן להסיק באופן שאינו משתמע לשני פנים. כי יש להאריך את חג החנוכה בעוד כמה ימים, כדי למנוע קרע חמור בעם ישראל. כאן רימונה בת פעמונה מחזירה את השידור לאולפן.
קטע י"ד
עוזיאל: כמדי שנה אנו עדים להתרחשותו של נס בחג החנוכה. אשתי למשל נסחפה בנהר הירדן והגיעה עד לים המלח וחוץ מעורה שהפך לירוק בשל הגופרית לא קרה לה דבר. איפה כאן הנס אני שואל אתכם????
נעבור לכתבנו בשטח שאלתיאל.
שאלתיאל: לפניי נמצא מר נפול בן תיפול אשר נפל ממרפסת ביתו שעל המצודה בגובה 25 מטר, כשניסה להציב את החנוכייה על אדן החלון. כפי שאתם רואים הוא כאן לפניכם בריא ושלם. נפול האם נגרם לך נזק מהנפילה?
נפול: (בקול ילדותי) לא!
שאלתיאל: האם אתה מסוגל לזכור מה אירע לפני כן?
נפול: כן. פרח נתתי לנורית.
שאלתיאל: מה עבר לך בראש ברגעי הנפילה?
נפול: חג פורים,חג פורים חג גדול לילדים.
שאלתיאל: האם ראית את כל חייך עוברים לך בשנייה.
נפול: לא. הייתי עיוור גם לפני זה.
שאלתיאל: תודה לנפול בן תיפול ואני מחזיר אליך את השידור.
קובץ המערכונים עלה כקטעי קישור במסיבת חנוכה בבימת הנוער ברחובות 2000