הומלס בסדר פסח
דמויות: רחל – הסבתא
שלמה האבא
חנה האם
רעות הבת
הומלס
המשפחה יושבת בסדר פסח ושרה "מה נשתנה – הלילה הזה"
רחל: נו כבר החבאת את האפיקומן?
שלמה: סבתא זה לא בשבילך. זה בשביל רעות.
רחל: למה? גם אני רוצה לחפש.
חנה: מה פתאום?
רחל: למה לא?
חנה: כי את נותנת את הכסף למי שמוצא את האפיקומן.
רעות: סבא תמיד נתן לי כסף כשמצאתי את האפיקומן.
רחל: סבא זה סבא וסבתא זו סבתא. סבא נתן כסף וסבתא בישלה דייסה וככה זה יישאר. סבא איננו והדייסה נשארה. גם אני רוצה לחפש את האפיקומן.
שלמה: אז מי ייתן את הפרס לרעות?
רחל: היא לא תקבל שום פרס אני אמצא את האפיקומן לפניה.
חנה: לא הבנת… מי ייתן את הכסף?
רחל: את. פעם אחת בפסח תכניסי את היד לארנק שלך שעשוי מעור תנין ותוציאי כסף. הארנק לא יטרוף לך את היד.
שלמה: אימא למה לריב בערב פסח?
רחל: כי כולם רבים בערב פסח. ככה זה במשפחה נורמאלית.
שלמה: טוב… אני אתן את הפרס.
חנה: שלמה…
שלמה: אני נותן את הפרס וזהו. בואו נמשיך בקריאת ההגדה.
רעות: נו באמת אני הולכת להתחרות בסבתא?
רחל: גברת צעירה עוד כשאבא שלך אפילו לא חשב להיות בבטן שלי הייתי גנבת אפיקומן מצטיינת.
רעות: כן?
רחל: כן!
רעות: כן?
רחל: כן.
רעות: את זה עוד נראה.
שלמה: אפשר להמשיך?
רחל: בבקשה. מי מפריע לך?
בדלת מופיע לפתע פתאום הומלס עם זקן נראה מעט שיכור.
הומלס: ערב טוב.
שלמה: (בהפתעה) ערב טוב!
ההומלס נכנס פנימה.
חנה: סליחה אפשר לעזור לך?
הומלס: נעים מאד שמי אליהו ובאתי ללגום מהיין ששמתם בכוס שלי. (מגהק ותוקע גרעפס).
חנה: (לשלמה) אני אמרתי לך שצריך לסגור את הדלת. מה אני צריכה להתעסק בערב החג עם כל ההומלסים האלה. מזל שזה לא שודד.
רעות: (קמה בהתלהבות) אבל אימא זה אליהו הנביא.
חנה: לא נביא ולא תִּשְבִּי. שבי!
רחל: אליהו, או לא אליהו, הוא מוצא חן בעיניי. אליקו בוא שב לידי.
שלמה: אימא…
רחל: הו שלמה תפסיק להיות מרובע. גם לאימא שלך מותר לעשות חיים.
הומלס: אני באמת רק רוצה לשתות מהיין.
רעות: מה הבאת לי מתנה?
הומלס: מה?
רעות: מתנה.
הומלס: ילדה, אני אליהו הנביא אני לא סנטה קלאוס.
רעות: אז מה אתה שווה?! (מתחילה לבכות)
חנה: רעות זה לא אליהו.
רעות: אני רוצה סנטה קלאוס!
שלמה: רעות, סנטה קלאוס זה לנוצרים.
רעות: אני רוצה להיות נוצרייה.
חנה: אתה רואה מה עשית לנו? צא החוצה!
רחל: לא רוצה, הוא החבר שלי!
שלמה: אימא אם אבא היה שומע מזה.
רחל: אבל הוא לא. די הגיע הזמן לחפש מישהו חדש.
חנה: אימא את כבר בת 80.
רחל: אף פעם לא מאוחר. מה אתה אומר?
הומלס: את רוצה לצאת אתי?
רחל: לא. אני רוצה שתיכנס אתה מזכיר לי את הרצל רק בנגטיב. ואני הייתי חולה על הרצל.
הומלס: אני מצטער אבל אני יותר מדי זקן בשבילך.
חנה: רק רגע מה כל השיחות האלו. (דוחפת אותו החוצה) להתראות, היה נעים מאד! בבקשה, הנה קח שקל ולך!
הומלס: (פגוע מאד) אני לא צריך את השקל שלכם.
שלמה: מה? תגיד תודה שנותנים לך שקל.
רעות: באמת תגיד תודה. קיבלת ברגע מה שאני לא מקבלת בשנה.
רחל: אם הוא הולך אז גם אני הולכת.
חנה: אימא באמת…
רחל: את שמעת מה אני אמרתי. אלי חכה לי.
שלמה: אימא את לא הולכת לשום מקום.
הומלס: אני לא צריך שתבואי אתי. רק רציתי קצת יין.
רחל: אתה לא אוהב אותי.
הומלס: לא… באמת…
רחל: אתה חושב שאני סתם זקנה מכוערת.
אליהו: לא.
רחל: (חובטת בו עם התיק שלה) חוליגן, לך מפה! יש עוד אלף כמוך.
שלמה: אימא, באמת… אל תרביצי לו!
רחל: (חובטת גם בשלמה) : אף אחד כבר לא אוהב אותי במשפחה הזאת.
חנה: אימא. תעזבי אותו תלכי לחפש את האפיקומן.
רעות: היי גם אני. מוכנים היכון רוץ.
הומלס: זה בארון של המטבח למעלה.
כולם מסתובבים לעבר אליהו.
שלמה: מאיפה אתה יודע?
ההומלס: (מוציא צרור מטבעות זהב מנפנף בהם ) אני זכיתי בהם גיליתי ראשון היכן האפיקומן. שלום. (יוצא)
חנה: שלמה אתה ראית מה שאני ראיתי?
כולם: אליהו!!! (רצים אחריו שלמה לוקח אתו את הכוס)
שלמה: אליהו זה יין מאד טעים
רחל: אליקו… אליקו שלי.
מאי 2002