כיפה אדומה והשפילמאשינה – מחזה בסגנון הקומדיה דל'ארטה

שלומי מלול ואורית פרס בכיפה אדומה בעקבות המרטיטון בימוי חיים עבוד

עלילת המחזה

מספרת מעוניינת לספר לקהל היושב בתאטרון את סיפורה הקלאסי של כיפה אדומה אלא שהדמויות שבסיפור מסרבות להתנהג לפי התבנית הקלאסית ויש להן חיים משל עצמן. כיפה אדומה היא ילדה מפונקת הנאלצת להביא שוב אוכל לסבתה הקמצנית וההיפוכונדרית. הזאב שהיא פוגשת בדרכה הינו זאב חומרני ביותר המעדיף כסף על חתיכת בשר. בדרכה היא פוגשת את הצייד קצר הרואי. את האביר שברח ממלחמה. ומעל הכל מרחפת השאלה שלא מדברים עליה: "לאן נעלם אביה של כיפה אדומה"?

 

המחזה מיועד לשישה עד שמונה שחקנים המחזה אמנם מיועד להופעה במסכות אך אפשר להעלותו עם תלמידים שאינם מיומנים גם בלעדיהן. מומלץ לעצב את הדמויות באופיין ודמותן של הדמויות בקומדיה דל'ארטה.

 

הדמויות

המספרת                                              (מופיעה ללא מסכה)

כיפה אדומה                                          (יכולה להופיע ללא מסכה או לחילופין מסכת קולומבינה)

הסבתא                                                (במסכת פנטלונה)

אמהּ של כיפה אדומה                              (במסכת קולומבינה)

הצייד                                                  (יכול להופיע במסכת טרטליה או לחילופין בריגלה)

הזאב                                                   (מופיע במסכת פולצ'ינלה)

החייל/אביר                                          (במסכת קפיטנו)

הדוטורה                                              (במסכת דוטורה)

 

גלגולו של מחזה

המחזה "כיפה אדומה והשפילמאשינה" עבר מספר גלגולים מאז גרסתו הראשונה ב1996 "כיפה אדומה והזאב במגפיים". הוא נכתב במיוחד עבור קבוצת "היהלום" של צהלה אשר צעדה אתי בהדרכתי במרכז הקהילתי במשך עשר שנים מכיתה א' עד כיתה י'. היתה זו הקבוצה אשר יצרתי עבורה את מחזותיי המקוריים הראשונים באורך מלא. ההשראה לדמותה של הסבתא היתה דווקא ילד מתוק ומוכשר באופן יוצא מגדר הרגיל בשם גיא רון. הוא היה היחיד שהיה יכול לגלם את דמותה בגיל כזה ובכזה כישרון ואינטיליגנציה. הוא תפס את הדמות באופן אינטואיטיבי והוא הפרה את כתיבתי באישיותו. הוא היה "קורע" אותי על הבמה והשתאיתי עד כמה הוא הצליח לתפוס במדויק את אישיותה הפרובלמטית והקמצנית. לימים הפך גיא רון שחקן מקצועי בוגר ניסן נתיב. יחד אתו הפליאה לשחק את תפקיד כיפה אדומה מיקה גרוסמן, ושניהם הובילו צוות של ילדים מתוקים להפליא שהצליחו להצחיק את הקהל ולזכות בתשואות. בלי שהתכווננתי הנחתי את היסודות במחזה לסגנון הקומדיה דל'ארטה אשר נגזרו בעיקר מאישיותה הקמצנית של הסבתא שהיא לחלוטין גרסתה הנקבית של פנטלונה בקומדיה דל'ארטה. אין ספק שלימודי הקומדיה דל'ארטה במסגרת החוג למשחק באוניברסיטת תל אביב תחת הנחייתו של יורם בוקר היוו את הבסיס לכתיבה זו. מאז עלה המחזה בגרסתו הראשונית מספר פעמים בצהלה, בבימת הנוער ברחובות, גם באור יהודה בבימויו של מוטי רביד, וביישובי גדרות וקיבוץ כפר חרוב על בבימוי יעל שדה. 

לימים המפגש עם חיים עבוד, רעי וידידי ושותף מקצועי רב שנים, אמן בחסד לתאטרון פיזי מסכות וקומדיה דל'ארטה ומייסד תאטרון סקפינו, הצעיד את המחזה צעד נוסף לעבר הסגנון. במהלך הדרכתו כמורה למסכות ב"סטודיו למשחק בתאטרון חולון" חיפש חיים חומרים מהקומדיה דל'ארטה והצעתי לו את המחזה מתוך זיהוי הפוטנציאל הקיים בו לעבודה עם מסכות בסגנון זה. חיים נדלק עליו ואז עיבדנו את המחזה בגרסה למבוגרים תחת השם "כיפה אדומה בעקבות המרטיטון". חיים העשיר את המחזה ברעיונותיו הן הטקסטואליים והן החוץ טקסטואליים וההצגה בבימויו ובהשתתפותו הייתה הצלחה בלתי רגילה, מצחיקה עד דמעות עם תצוגת משחק מרשימה של הסטודנטים. את תפקיד כיפה אדומה גלמה אורית פרס, את הסבתא שלומי מלול, את הזאב תמרה ניר, את האימא שרה כהן, את הנסיך אליזבט גלבוע, את המספרת אלה גופר, ואילו את הצייד גילם חיים עבוד עצמו.

הפקה זו בעצם עזרה לי להשתחרר מכבלי "המחזה הקדמון" וכשבאתי לביים פעם נוספת את המחזה עם קבוצת תלמידים בצהלה בחרתי לעשות שינויים דרמטורגיים נוספים אשר יקרבו את המחזה עוד יותר לסגנון הקומדיה דל'ארטה לא רק בבימוי אלא גם בכתיבה. הורדתי את דמותו של הנסיך ותחתיה הוספתי את דמותו של קפיטנו[1] אביר שערק מהמלחמה (בגרסה של "כיפה אדומה בעקבות המרטיטון" הצייד היה קפיטנו). התלמידים הפליאו לשחק את המחזה והפעם במסכות.

כיום אני יכול לציין בסיפוק כי "כיפה אדומה והשפילמאשינה"[2] זו גרסת המחזה השלמה ביותר בעיניי והמייצגת בצורה הטובה ביותר את הז'אנר הנפלא והייחודי של הקומדיה דל'ארטה, ולולא השראתו ועבודתו המפרה של חיים עבוד לא הייתי מגיע אליה.

 

[1] הקפיטנו הוא חייל רברבן.

[2] שפילמאשינה = מדיח כלים. בגרסה למבוגרים אפשר להפוך את השפילמאשינה ל"שפיץ מאשינה" והמבין יבין…

 

 

מתוך המחזה

 

תמונה אחת עשרה – ביתה של סבתא

 

זאב:                  (מדבר בקולה של כיפה אדומה) סבתא, סבתא!

סבתא:               נמאס לי מהצייד הזה. איפה המשקפיים שלי? (לא מוצאת) תשמע אם אתה לא הולך מפה אני קוראת למשטרה.

זאב:                  אבל סבתא…

סבתא:               מי זה?

זאב:                  סבתא זו אני כיפה אדומה.

סבתא:               הו, סוף, סוף. מה קרה לקול שלך, את צרודה?

זאב:                  כן, חיידקים מסתובבים באוויר ואני תפסתי אחד.

סבתא:               אוי ואבוי את לא נכנסת הביתה.

זאב:                  סבתא…

סבתא:               שום סבתא. גם ככה אני ממתינה לך הרבה זמן וירדתי בינתיים בעשרה קילו. תני לי את הסל.

זאב:                  קודם כל את הכסף למקרר.

סבתא:               כיפה אדומה אל תתחכמי אני סבתא שלך!

זאב:                  איזה סבתא משאירה את הנכדה שלה בחוץ, כדי שתרעב בקור ובכפור? תתביישי לך!

סבתא:               את צריכה להתרגל לחיים הקשים. לא תמיד תישארי ילדה קטנה. וחוץ מזה היום חם.

זאב:                  את יודעת? מאז שסבא מת הסתובב לך המוח.

(הסבתא מתחילה לבכות).

זאב:                  סליחה סבתא, לא התכוונתי.

סבתא:               כן התכוונת.

זאב:                  לא באמת שלא…

סבתא:               את ילדה רעה.

זאב:                  (ניגש למספרת) סליחה אני לא אמור לטרוף אותה?

מספרת:              כן אתה צריך לטרוף אותה.

זאב:                  אז איך אני עושה את זה אם הסבתא הנודניקית הזאת לא פותחת לי את הדלת?

מספרת:              תשמע, נשבר לי מהסיפור הזה. תפתור את הבעיה בעצמך.

זאב:                  (לעצמו) טוב אני אצטרך, לנסות דרך אחרת.

זאב:                  (לסבתא. בנימה מודגשת) טוב סבתא. אני משאירה לך את האוכל ואני הולכת.

סבתא:               תשאירי לי את האוכל ליד החלון בבקשה. הנה החבל תקשרי את הסל לחבל. (זורקת את החבל מהחלון)

זאב:                  מה סבתא, את לא לוקחת את האוכל מהדלת?

סבתא:               השתגעת? יש זאבים ביער. אני לא פותחת את הדלת.  

להצגת התוכן במלואו יש צורך בחשבון משתמש פעיל באתר
עליכם להזדהות בעזרת שם המשתמש והסיסמה שלכם, או לפתוח חשבון משתמש וליצור קשר עם בעל האתר