הציפור הכחולה מאת מוריס מטרלניק תרגום, עיבוד מבוא והארות – אמיר לביא

על המחזה

המחזה הציפור הכחולה הינו מחזה סימבוליסטי שנכתב בשנת 1908  על ידי המחזאי והמשורר הבלגי מוריס מטרלינק וחתן פרס נובל לספרות 1911. הופעת הבכורה שלו היתה ברוסיה בתאטרון האומנויות של מוסקבה של סטניסלבסקי ב30 בספטמבר 1908 . לאחר מכן עלה בברודווי ב1910. למחזה נעשו מספר גרסאות קולנוע וסדרות טלוויזיה. בין המפורסמות  גרסתו של וולטר לאנג בכיכובה של שירלי טמפל ובהשתתפות אליזבת טיילור. בנוסף נכתבה אופרה צרפתית על פי המחזה על ידי המלחין אלברט וולף. ( בכורה בניו יורק מטרופוליטן ב1919). בארץ הציג המחזה לראשונה בתאטרון הבימה ב1928 בתרגומו של שמעון הלקין. ( תל אביב: שטיבל (דפוס "הפועל הצעיר"), תרפ"ח. (מהדורה נוספת: תל אביב: מסדה, תשי"ג.) כמו כן תורגם על ידי אוריאל אופק תל אביב: עופר, [תש"ם], והוצג כמחזה עם שירים בבימויו של מנחם גולן. תרגום נוסף של שלמה טנאי,‫ תל אביב: יבנה ('מבחר אגדות העולם'; 12), 1982.

 

על המחזאי

מוריס מֶטֶרְלִינְק (בצרפתית: Maurice Maeterlinck‏; 29 באוגוסט 1862 – 6 במאי 1949) היה משורר ומחזאי בלגי, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1911.

מוריס מטרלינק נולד בגנט שבבלגיה. הוא למד משפטים ועבד בעריכת דין בגנט, אך לאחר שעבר לפריז בשנת 1887 הצטרף לאסכולה הסימבוליסטית של הספרות הצרפתית. משנת 1896 ואילך עסק בספרות בלבד. קובץ שיריו הראשון והמחזה הראשון שלו, "הנסיכה מאלין", התפרסמו שניהם באותה שנה, 1889. המחזה "העוורים" הוא המחזה הסימבוליסטי הראשון שלו. בשנת 1891 כתב את "שבע הנסיכות". שנה אחר כך זכה המחזה "פליאס ומליסנד" (על פיו חוברה האופרה בשם זה מאת דביסי) להצלחה בימתית גדולה. בשנת 1894 כתב שלושה מערכונים לתיאטרון בובות. הוא תרגם את מחזהו של ג'ון פורד, "חבל שהיא זונה", תחת השם "אנאבלה" וצירף לו מבוא מבריק. המחזה ההיסטורי למחצה "מונה ואנה", משנת 1902, פתח היבט חדש ליצירתו. "הציפור הכחולה" משנת 1910 תורגם לעברית, עובד לסרט קולנוע בכיכובה של שירלי טמפל והוצג בישראל בתיאטרון הבימה. מלחמת העולם הראשונה וכיבוש בלגיה על ידי הגרמנים מתוארים ב"ראש העיר של טילמונד". ספריו "חיי הדבורים", "אינטליגנציה של הפרחים", "החידה הגדולה" ו"חיי הטרמיטים" מושתתים על שלושה יסודות: פילוסופיה, התבוננות בטבע ודמיון. רוב כתביו תורגמו לשפות שונות.

את פרס נובל לספרות קיבל בשנת 1911, "על סגולותיו הספרותיות המגוונות, מתוך יחס מיוחד ליצירתו הדרמטית, המצטיינת בעושר הדמיון ובאידיאליזם פיוטי, המוסווה לעיתים בצורת האגדה. הוא חונן באינטואיציה עמוקה, הפונה בצורה מסתורית אל רגשות הקורא".

מטרלינק הוא אחד המחזאים החשובים ביותר באסכולה הסימבוליסטית ואולי היחיד, שיצר באסכולה זו יצירות דרמטיות, המצטיינות הן ברמתן הספרותית והן בהתאמתן לבמה. עם היותו משורר, הוגה דעות ומסאי, אפשר גם לומר עליו שיצר סגנון בימתי מיוחד.

המחזה "פליאס ומליסנד" שימש השראה למספר יצירות של מוזיקה קלאסית, המפורסמות שבהן של המלחינים קלוד דביסי, גבריאל פורה וארנולד שנברג. יצירותיו האחרות שימשו אף הן השראה לסרגיי רחמנינוב ולמלחינים קלסיים אחרים.

ב-1936 התגלה שספרו "חיי הטרמיטים" הוא פלגיאט והמועתק ברובו מהספר "חייה של הנמלה הלבנה" שנכתב על ידי יוג'ין מארה בשפת האפריקאנס. פרשיה זו עוררה סערה בינלאומית, אך הסתיימה ללא תוצאות.

מוריס מטרלינק מת מהתקף לב בניס שבצרפת, בשנת 1949.

(ויקיפדיה)

על התרגום

התרגום שעמד מול עיניי היה תרגומו המדויק להפליא של שמעון הלקין הנאמן למקור בשפה  הצרפתית אלא שתרגום זה מוגש בשפה גבוהה שאינה מדוברת היום ודרש ריענון והתאמה. בתרגום האנגלי שנעשה על ידי אלכסנדר טקסיירה דה מטו Alexander Teixiera De Mattos ב1910 יש שינויים הן במבנה המערכות, בסדר התמונות ושינויים קטנים בטקסט. המתרגם מציין כי בהפקה שנעשתה בתאטרון היימרקט נוספה המערכה החמישית  של "ארמון האושר"   שנכתבה במיוחד  להפקה המחודשת בזמן חג המולד שהציגה במקום המערכה של "היער". לאחר מכן כלל המחזה את כל המערכות שש במספר. החלוקה למערכות תהיה על פי הסדר העוקב של התמונות במחזה המקורי כפי שגם היה בתרגומו של שמעון הלקין.

אחד הדברים שחרו לי במהלך קריאת המחזה הוא תפקידה הסביל ביותר של מיטיל המנציח את הסטראוטיפ של הילדה הקטנה והתלותית. בתמונות רבות ורבות מדי טילטיל מאד דומיננטי בעוד שקולה של מיטיל לא נשמע ואם כבר מגיע לידי ביטוי אז זה תמיד בהבעת פחד, בכי וכו'. דווקא בסרט שבו מככבת שירלי טמפל בשל מעמדה הבלתי מעורער בהוליווד היא הפכה לדומיננטית יותר בגרסה ההוליוודית.

בתרגום זה השארתי את הדברים כמו שהם אך בדעתי לפרסם עיבוד שוויוני יותר ברוח הזמן.

כמו כן המחזה המתרחש בחג המולד מכיל אזכורים ודימויים נוצריים שהמתרגם שמעון הלקין בחר להתאים לתרבות העברית. כמו למשל יום ראשון מוצג כיום שבת וכו' בחרתי להשאיר זאת כמו במקור.

בנוסף התלבטות רבה עומדת לפתחו של מתרגם בהחלפה בין מילות ציווי למילות עתיד. שכן בדורות האחרונים לא נוהג הדור הצעיר להשתמש בה' הציווי אלא בת' המייצגת פועל עתידי. לכן בחרתי להשאיר את העגה המדוברת של הדור הצעיר במחזה ואת העגה הנכונה בידי המבוגרים.

ההאנשה של החפצים נעשית לעיתים (אך לא בהכרח) בהתאם למינם בשפה העברית. במחזה האש הוא זכר ואילו בתרגום נקבה.

 

הציפור הכחולה

 מחזה אגדה בשש מערכות

מאת מוריס מטרלינק

 

דמויות

אבא טיל

אימא טיל

טילטיל

מיטיל

אור

הפיה ברילון

השכנה ברלינגוט

סבא טיל (מת)

סבתא טיל (מתה)

אחיהם ואחיותיהם של טילטיל ומיטיל  – פיירו, רוברט, ז'נט, מדליין, פיירט, פאולין, ריקוט (מתים)

לילה (נקבה)

הילדה הקטנה של השכנה ברלינגוט

טיילו הכלב

טיילט החתולה[1]

לחם

סוכר

אש (נקבה)

מים (נקבה)

חלב (נקבה)

הזאב

החזיר

הפר

הפרה

השור

הכבשה

התרנגול

הארנב

הסוס

החמור

הערוד

עץ האלון

בוקיצה

עץ הלימון

הברוש

הליבנה

הערמון

הקיסוס

הצפצפה

הערבה

זמן

כוכבים, מחלות, צללים, שמחות, אושר ועוד.

 

 

 

[1] במחזה המקורי החתול זכר. בחרתי לבחור בפרשנות של הסרט "הציפור הכחולה" עם שירלי טמפל בו החתול הוא בעצם חתולה זה מבליט גם יותר את הניגוד בין שתי הדמויות.

 

מערכה ראשונה

תמונה ראשונה – בית חוטב העצים

 

פנים בית של חוטב עצים. בית פשוט וכפרי אך לא עני. בצד, אח שבו דועכת לאטה האש. כלי מטבח, ארון, ארגז לחם, שעון מטוטלת, כישור, כיור, וכולי. על השולחן מנורה דולקת (עששית). למרגלות הארון בצדו השני ישנים כלב וחתולה כשחוטמם בזנבם.  ביניהם עומדת קובית סוכר בצבע כחול לבן. על הקיר תלוי כלוב שבתוכו תור. בעומק במה שני חלונות עם תריסים סגורים. מתחת לאחד החלונות שרפרף. בצד שמאל דלת הכניסה עם בריח גדול. בצד ימין דלת נוספת. סולם שמוביל לעליית גג. בצד ימין תלויים גם שתי מיטות ילדים מעליהם שתי שרשראות עליהם תלויים בגדיהם המקופלים בקפידה. כאשר עולה המסך טילטיל ומיטיל ישנים במיטותיהם, אימא טיל משנצת את מצעיהם, רוכנת מעט מעליהם מביטה בהם לרגע נוסף שהם ישנים, סוכרת את אצבעה על פיה, ומסמנת לאבא טיל, המציץ דרך הדלת, שישמור על שקט. הולכת על בהונות רגליה ומכבה את המנורה ויוצאת מצד ימין. התמונה נשארת בחשיכה לרגע. לפתע חודר אור שהולך ומתרחב דרך חרכי התריסים. המנורה על השולחן נדלקת שוב בעצמה, אבל האור בצבע אחר משהיה קודם. הילדים נראים כמתעוררים ויושבים על המיטה.

 

 

טילטיל:            מיטיל?

מיטיל:              טילטיל?

טילטיל:            את ישנה?

מיטיל:              ואתה?…

טילטיל:            לא. איך אני ישן אם אני מדבר אלייך?

מיטיל:              תגיד לי היום זה כריסטמס? [1]

טילטיל:            עוד לא. רק מחר. אבל השנה  סנטה קלאוס לא יביא לנו כלום…

מיטיל:              למה לא?

טילטיל:            שמעתי את אימא שהיא לא יכלה ללכת לעיר להגיד לו… אבל הוא יבוא בשנה הבאה….

מיטיל:              השנה הבאה רחוקה?…[2]

טילטיל:            כן די רחוקה. אבל שמעתי שהוא יגיע לילדים העשירים הלילה…

מיטיל:              באמת?…

טילטיל:            הי… אימא שכחה לכבות את המנורה![3]… יש לי רעיון!

מיטיל:              מה?…

טילטיל:            בואי נקום…

מיטיל:              אבל אסור לנו…

טילטיל:            למה, אין פה אף אחד… את רואה את התריסים?…

מיטיל:              הם נראים כל כך נוצצים!…

טילטיל:            זה האורות של המסיבה.

מיטיל:              איזו מסיבה?

טילטיל:            של הילדים העשירים ממול. זה עץ חג המולד. בואי נפתח את התריסים…

מיטיל:              מותר?…

טילטיל:            בטח. אף אחד לא כאן… את שומעת את המוסיקה? נו, בואי נקום!…

(שני הילדים רצים לחלון עולים על שרפרף מגיפים את התריסים, ואור יקרות פורץ פנימה ושוטף את החדר הילדים מסתכלים בכיליון עיניים.)

טילטיל:            עכשיו אפשר לראות את הכל!…

מיטיל:              (בקושי מוצאת מקום על השרפרף) אני לא רואה כלום…

טילטיל:            יורד שלג!… שם שתי מרכבות וששה סוסים לכל אחת!

מיטיל:              ושנים עשר ילדים קטנים יוצאים ממנה!…

טילטיל:            איזו טיפשה את. אלה ילדות קטנות…

מיטיל:              יש להם מכנסיים…

טילטיל:            מה את מבינה?… אל תדחפי!…

מיטיל:              אני לא נגעתי בך.

טילטיל:            (שמשתלט על כל השרפרף) את לוקחת את כל המקום!…

מיטיל:              לא נכון. לא השארת לי מקום בכלל!…

טילטיל:            תהיי בשקט! אני רואה את העץ!…

מיטיל:              איזה עץ?…

טילטיל:            אם לא תסתכלי על הקיר, את תראי את עץ חג המולד…

מיטיל:              אני מסתכלת על הקיר כי אתה לא נותן לי מקום…

טילטיל:            (מפנה לה מקום מועט על השרפרף) הנה!… מספיק לך?.. עכשיו תפסיקי[4] להציק!.. תראי כמה מלא אורות!..

מיטיל:              מה האנשים ההם עושים ? אלה שעושים כל כך הרבה רעש…

טילטיל:            הם נגנים.

מיטיל:              הם כועסים?…

טילטיל:            לא. אבל זו עבודה קשה.

מיטיל:              תראה. עוד מרכבה עם סוסים לבנים!..

טילטיל:            תהיי בשקט!… ותסתכלי!…

מיטיל:              מה זה הדברים הזהובים האלה שתלויים מהענפים?

טילטיל:            אלה? צעצועים, אני בטוח…  חרבות, רובים, חיילים, תותחים…

מיטיל:              בובות,  יש שם בובות?..

טילטיל:            בובות? איזה טיפשה. בשביל מה צריך בובות?…

מיטיל:              ומה יש מסביב לשולחן?…

טילטיל:            עוגות, פירות ופשטידות…

מיטיל:              אכלתי פעם כאלו כשהייתי קטנה…

טילטיל:            גם אני. זה יותר טוב מלחם, אבל הם  לא נותנים לנו מספיק מזה…

מיטיל:              יש להם מלא שם… כל השולחן מלא… הם יאכלו את הכל?…

טילטיל:            אלא מה?…

מיטיל:              למה הם לא אוכלים הכל עכשיו?…

טילטיל:            כי הם לא רעבים…

מיטיל:              (מופתעת) הם לא רעבים?.. איך זה?…

טילטיל:            הם אוכלים מתי שמתחשק להם…

מיטיל:              (מתקשה להאמין) כל יום?…

טילטיל:            ככה אומרים…

מיטיל:              מה? הם יאכלו את הכל?… הם לא מחלקים לאחרים?…

טילטיל:            למי?…

מיטיל:              לנו…

טילטיל:            הם לא מכירים אותנו…

מיטיל:              ואם נבקש מהם?…

טילטיל:            אסור לנו.

מיטיל:              למה לא?…

טילטיל:            כי ככה.[5]

מיטיל:              (מוחאת כפיים בשמחה) כמה שהם יפים…

טילטיל:            (מתפעל) והם לא מפסיקים לצחוק ולצחוק!…

מיטיל:              והילדים הקטנים רוקדים גם!…

טילטיל:            נכון. בואי נרקוד גם אנחנו!… (הם מתחילים לרקוד על השרפרף)

מיטיל:              איזה כיף!…

טילטיל:            עכשיו הם אוכלים מהעוגות!… הם יכולים לגעת בהם!… הם אוכלים, הם אוכלים, הם אוכלים!…

מיטיל:              גם הילדים הקטנים!… תראה הם לוקחים שתי פרוסות, שלוש… ארבע כל אחד!…

טילטיל:            (שכור משמחה) איזה יופי! איזה יופי! איזה יופי!…

מיטיל:              (סופרת עוגות דמיוניות) יש לי שתים עשרה עוגות!…

טילטיל:            ולי יש שתים עשרה כפול ארבע!… אבל אני אתן לך כמה…

 

(לפתע נשמעת נקישה בדלת הבקתה.)

 

טילטיל:            (לוחש בפחד) מה זה היה?…

מיטיל:              (מפוחדת) זה בטח אבא!..

(הם ניגשים לדלת בהיסוס ידית הדלת נראית כמסתובבת מאליה בקול חריקה. הדלת נפתחת חלקית ומופיעה זקנה קטנה לבושה בבגד ירוק ומצנפת אדומה היא גיבנת, צולעת מעט וקצרת רואי. אפה וסנטרה ארוכים והיא הולכת כפופה. ברור שהיא פיה.)

הפיה:               האם נמצאים אצלכם "העשב המזמר" או "הציפור הכחולה"?…

טילטיל:            יש לנו עשב אבל הוא לא יכול לשיר…

מיטיל:              לטילטיל יש ציפור כחולה.

טילטיל:            אבל אני לא יכול לתת אותה…

הפיה:               למה לא?…

טילטיל:            כי היא שלי…

הפיה:               זו בהחלט סיבה טובה, אין ספק. איפה הציפור?…

טילטיל:            (מצביע על הכלוב) בכלוב…

 

הפיה ניגשת לכלוב מרכיבה את משקפיה ובוחנת את הציפור

הפיה:               זאת לא הציפור שאני מחפשת. היא לא ממש כחולה. אתם צריכים לצאת ולמצוא לי את הציפור שאני מחפשת.

טילטיל:            אבל אין לי שום מושג איפה היא…

הפיה:               גם אני לא. זו הסיבה שאתה צריך לחפש אותה. אני יכולה להסתדר בלי ה"עשב המזמר" אבל אני חייבת את "הציפור הכחולה" בשביל הילדה שלי שמאד חולה.

טילטיל:            מה קרה לה?…

הפיה:               אנחנו לא יודעים. היא מאד עצובה…

טילטיל:            באמת?…

הפיה:               אתם יודעים מי אני?…

טילטיל:            את דומה לשכנה שלנו גברת ברלינגוט…

הפיה:               (לפתע מתרגזת). ממש לא! אני לא דומה לה בכלל! זה בלתי נסבל!… אני הפיה בֶּרִילוּן. ..

טילטיל:            טוב. אם זה מה שאת אומרת…

הפיה:               אתם חייבים להתחיל לחפש עכשיו.

טילטיל:            את באה אתנו?

הפיה:               אני לא יכולה. השארתי מרק על האש והוא תמיד גולש ואם אני אעזוב אותו ליותר משעה… אתם מתכוונים לצאת דרך התקרה? החלון? או הארובה?

טילטיל:            (מצביע על הדלת) אני מעדיף לצאת מכאן…

הפיה:               (ברוגז) זה בלתי אפשרי. וזה הרגל מזעזע. (מביעה על החלון) אנחנו  נצא מהחלון! נו… למה אתם מחכים?… תתלבשו מייד… (הילדים עושים כדברה ומתלבשים מהר). אני אעזור למיטיל!…

טילטיל:            אין לנו נעליים.

הפיה:               זה לא משנה. אני אתן לכם כובע קסמים. איפה אמא ואבא שלכם?…

טילטיל:            (מצביע על הדלת לימינם) הם ישנים שם…

הפיה:               ואיפה הסבא והסבתא שלכם?…

טילטיל:            הם מתו…

הפיה:               והאחים והאחיות הקטנים יותר? יש לכם?..

טילטיל:            כן שלושה אחים קטנים…

מיטיל:              וגם ארבע אחיות קטנות…

הפיה:               ואיפה הם?…

טילטיל:            הם מתו גם…

הפיה:               האם תרצו לראות אותם שוב?…

טילטיל:            בטח!… מייד!… תראי לנו אותם…

הפיה:               הם לא נמצאים אצלי בכיס… אבל למזלכם אתם תוכלו לראות אותם כשתעברו ב"ארץ הזיכרון"… היא נמצאת בדרך לציפור הכחולה. היא נמצאת בהמשך הדרך שמאלה אחרי הפנייה השלישית… מה עשיתם לפני שהקשתי בדלת?…

טילטיל:            שיחקנו באכילת עוגות.

הפיה:               יש לכם עוגות?… איפה הן?…

טילטיל:            בבית של הילדים העשירים ממול… בואי תראי. זה כל כך יפה. (הוא מוביל את הפיה לחלון.)

הפיה:               (מציצה בחלון) אבל אלה ילדים אחרים שאוכלים את העוגות!…

טילטיל:            כן אבל אנחנו יכולים לראות אותם אוכלים…

הפיה:               אתה לא כועס עליהם?…

טילטיל:            למה?

הפיה:               הם אוכלים את כל העוגות… זה לא בסדר אם הם לא מחלקים לכם כמה מהעוגות.

טילטיל:            זה בסדר… הם עשירים… נכון שיפה שם?…

הפיה:               זה לא יותר יפה מכאן…

טילטיל:            איכס!… הבית שלנו חשוך, קטן ואין פה עוגות…

הפיה:               הבית שלכם אותו דבר אתה פשוט לא רואה את זה…

טילטיל:            אני רואה מצוין. שלא כמו אבא אני עדיין יכול לראות את השעה בשעון המגדל של הכנסייה…

הפיה:               (כעוסה) אני אומרת לך שאתה לא רואה!… איך אתה רואה אותי? איך אני נראית?

(טילטיל שותק מובך) נו, תענה לי! אני רוצה לדעת אם אתה רואה היטב!… אני יפה או מכוערת?… (טילטיל נבוך עוד יותר.)  מהי התשובה שלך?… אני צעירה או זקנה?… האם הלחיים שלי ורודות או צהובות?… אולי גם תגיד לי שיש לי גיבנת?…

טילטיל:            (בעדינות) לא… לא… היא לא ממש בולטת…

הפיה:               ועוד איך בולטת. אפשר לראות לפי המבט שלך. כל אחד חושב שהיא ענקית… יש לי גם אף מעוקל וחסרה לי עין אחת?…

טילטיל:            לא אמרתי את זה… מי הוציא לך ת'עין?…

הפיה:               (מתפרצת עליו) היא לא יצאה!.. ילד עלוב וחצוף!… היא הרבה יותר יפה מהשנייה. היא גדולה יותר וכחולה כמו השמים… ואת השיער שלי אתה רואה?… הוא יפה כמו שדה של תירס בצבע זהב… ויש לי כל כך הרבה שהוא שוקל ומוריד את הראש שלי למטה… הוא גם בורח לי מהצדדים… אתה רואה אותו גם על הידיים שלי?

טילטיל:            כן… אני רואה קצת…

פיה:                 קצת? יש לי שיער עשיר וגולש! מלא! אשכולות! גלים של זהב!… אני שמעתי שבני האדם לא ממש רואים דברים. אבל אתה לא נראה לי מהאנשים הרעים והעיוורים האלו, אני מקווה?…

טילטיל:            לא. אני דווקא יכול לראות את מה שלא מוסתר…

פיה:                 אבל עליך לראות גם את השאר בלי כמעט להטיל ספק…. מה מוזרים הם בני האדם. מאז שהפיות מתו הם לא שמים לב ולא רואים שום דבר. למזלכם אני נושאת אתי את מה שיאיר את עיניכם. מה אני מוציאה מתיקי?

טילטיל:            איזה כובע ירוק קטן וחמוד!… מה נוצץ על הכובע?

פיה:                 זה היהלום הגדול המאפשר לאנשים לראות…

טילטיל:            באמת?…

הפיה:               כן. כשאתה חובש את הכובע  אתה צריך לסובב את היהלום  מעט שמאלה הנה ככה. אתה רואה?… ואז אתה לוחץ על הבליטה המוסתרת אשר פוקחת את עינייך…

טילטיל:            זה לא כואב?…

הפיה:               להפך. זה הקסם. אתה רואה מייד אפילו את המהות הפנימית של הדברים. את הנשמה של הלחם, של הפלפל, למשל…

מיטיל:              אפשר לראות את הנשמה של הסוכר?

הפיה:               (מתעצבנת) כמובן!… אני לא סובלת שאלות מיותרות… נשמת הסוכר לא פחות מעניינת מנשמת הפלפל… הנה, קיבלתם את כל מה שאתם צריכים כדי למצוא את הציפור הכחולה. אני יודעת ששטיח מעופף והטבעת שתהפוך אתכם לבלתי נראים יהיו יותר מועילים… אבל איבדתי את המפתח של הארון שבו נעלתי אותם… אוי, כמעט שכחתי!… (מצביעה על היהלום.) כשאתה מחזיק את היהלום ככה. אתה רואה?… הטיה קטנה אחת נוספת ותוכל לראות את העבר… ואם תסובב עוד תראה את העתיד… זה מוזר ויחד עם זאת שימושי ושקט…

טילטיל:            אבא ייקח את זה ממני….

הפיה:               כל עוד אתה חובש אותו הוא לא יראה אותו… אף אחד לא יכול לראות אותו. אתה מוכן לנסות? (היא מניחה את הכובע על ראשו) עכשיו תסובב את היהלום סיבוב אחד ו…

(טילטיל מסובב את היהלום כשלפתע קורה קסם. הזקנה הופכת לנסיכה צעירה ויפיפייה. קירות הבית נמלאים אור ואבניו הופכים לאבני ספיר. הרהיטים משנים את צורתם לרהיטים מפוארים. השולחן הופך לשולחן גדול העשוי משיש. האורלוגין קורץ ופותח את דלתו כאשר השעות יוצאות ממנו במחול לצלילי מוסיקה עליזה.)

טילטיל:            (מוקסם וחושש באותה מידה) מי הם הרקדניות היפות האלו?…

הפיה:               אל תפחד. אלו הם שעות חייך והם שמחות להיות חופשיות ולהיראות לרגע קט לעיניך…

טילטיל:            ולמה הקירות כאלו נוצצים?… האם הם עשויים מסוכר או מאבנים יקרות?…

הפיה:               כל האבנים דומות,  כל האבנים יקרות, אך בני האדם  מעריכים חלק קטן מהן…

(לפתע יוצאים מארגז הלחם ארבעה אנשים קטנים לבושים במכנסיים חומים ומאובקים בקמח רוקדים סביב שולחן כאשר הם נתפסים על ידי דמות אישה המגלמת אש[6]  היוצאת מהאח במכנסיים צמודות בצבע צהוב ואדום בהיר הרודפת אחריהם וצוחקת.)

טילטיל:            מי האנשים הקטנים והמכוערים האלה?…

הפיה:               שום דבר… אלו רק נשמות כיכרות הלחם המנצלות את ההזדמנות לצאת מארז הלחם…

טילטיל:            (מצביע על האש) והאישה עם הריח המסריח?

הפיה:               ששש… אל תדבר בקול רם. זו האש… היא מסוכנת…

(במהלך הדיאלוג הופכים הכלב והחתול אשר ישנים למרגלות הארון תוך כדי יללות נעלמים לפתע ומתגלים מחדש כבני אדם אמיתיים. השחקן המגלם את הכלב בעל פני בולדוג. להלן ייקרא "הכלב" מתנפל על טילטיל בשמחה מנשק ומלקק אותו בהתלהבות. ולעומת זאת "החתולה" מברישה את שיערה, רוחצת את כפות ידיה, מסדרת את שפמה לפני שניגשת למיטיל.)

הכלב:                           (משתולל משמחה, מפיל דברים ונובח  בצורה בלתי נסבלת.) אלי הקטן!… [7]בוקר טוב, בוקר טוב, אל קטן שלי!… סוף סוף אנחנו יכולים לנהל שיחה ביננו!… יש לי כל כך הרבה מה לספר לך!… לכשכש בזנב ולנבוח זה אף פעם לא היה מספק אבל עכשיו!… בוקר טוב! בוקר טוב!… אני אוהב אותך!… אתה רוצה שאני אעשה את הטריקים שלי?… להתחנן?… אתה רוצה לראות אותי הולך על הרגליים הקדמיות או רוקד על הרגליים האחוריות?…

טילטיל:            (לפיה) מי זה האדון עם ראש הכלב?…

הפיה:               אתה לא רואה? זה טַיילוֺ הנשמה של הכלב שלך ששחררת לחופשי…

החתולה:[8]         (הולכת למיטיל ומושיטה לה את היד בנימוס ובזהירות). בוקר טוב גבירתי… את נראית מצוין הבוקר!…

מיטיל:              בוקר טוב גבירתי… (לפיה) מי זו?…

הפיה:               את לא רואה? זו הנשמה של החתולה שלך טַיילֶט  שמושיטה לך את ידה… נשקי אותה…

הכלב:               (נוהם על החתולה). גם אני! נישקתי את טילטיל. נישקתי את מיטיל אני אנשק את כולם. איזה כיף יהיה לנו!… ואני הולך להפחיד את טיילט. האו האו!!!….

החתולה:           אדוני אני לא מכירה אותך…

הפיה:               (מאיימת על הכלב עם שרביטה) עמוד בשקט! או שאשתיק אותך לנצח…

(חזיון הקסמים נמשך הכישור מסתובב במהירות בפינה ומוציא קרני אור. הכיור בפינה אחרת מתחיל לשיר בקול גבוה. הוא נהפך למעיין אור שנשפך על גדותיו בבדים של פנינים וברקת שמתוכם מגיחה נשמת המים הנראית כמו ילדה צעירה, זורמת בלי הפוגה פרועת שיער. עיניה דומעות והיא מתחילה להילחם באש.)

טילטיל:            ומי זו האישה הרטובה?…

הפיה:               אל תפחד היא המים שיצאו מהברז…

(כד החלב נופל מהשולחן ומתנפץ לרסיסים. מהחלב שנשפך מתרוממת דמות גבוהה, לבנה וביישנית שנראית מפוחדת.)

טילטיל:            והאישה המפוחדת בחלוק לילה?…

הפיה:               זאת היא החלב. היא שברה את הכד שלה…

(קובית הסוכר בקצה הארון הולכת וגדלה ומשתחררת מעטיפת הנייר העוטפת אותה עד שיוצא יצור רגשני וצבוע לבוש במעיל שחציו כחול וחציו לבן. הוא ניגש למיטיל בחיוך מתחסד.)

מיטיל:              (מנידה בחשש) מה הוא רוצה?…

הפיה:               זו הנשמה של הסוכר!…

מיטיל:              יש לו סוכר שעורים?…

הפיה:               כיסיו מלאים בזה. ואצבעות ידיו עשויות מסוכר…

(לפתע נופלת העששית מהשולחן ובאותה שנייה הלהבה שלה מתרוצצת והופכת לגבירה מוארת ויפה מאין כמוה. היא לבושה בצעיפים שקופים ומהממים. היא עומדת ללא תנועה ומחייכת.)

טילטיל:            זוהי המלכה!…

מיטיל:              זוהי הגבירה הקדושה!…[9]

הפיה:               לא ילדיי, זוהי אור…

(בינתיים הסירים על המדפים מסתובבים מעצמם. ארגז הלבנים פותח את דלתותיו ומגלה בדים מרהיבים בצבעי ירח ושמש. לאלה נלווים חבילת סמרטוטים מרהיבה לא פחות היורדת בסולמות מעליית הגג, אך לפתע נשמעות שלוש דפיקות חזקות בדלת מימין.)

טילטיל:            (מבוהלת) זה אבא!… הוא שמע אותנו!…

הפיה:               סובב את היהלום!… משמאל לימין!

(טילטיל מסובב את היהלום במהירות)

הפיה:               לא כל כך מהר!… אלוהים!… מאוחר מדי!… סובבת את זה בחיפזון. לא יהיה להם זמן לשוב איש למקומו יהיה כזה בלגן…

(הפיה הופכת חזרה לאישה הזקנה. קירות הבקתה מאבדים מזוהרם. השעות חוזרות לשעון. הכישור מפסיק להסתובב. אבל במהלך המהומה האש מתקשה למצוא את האח כדי לחזור אליה ואחד מכיכרות הלחם מתקשה למצוא מקום בארגז לאחר שחבריו תפסו את המקום.)

הפיה:               מה קרה?…

הלחם:              (בבכי) אני לא יכול להיכנס לארגז הלחם!…

הפיה:               אתה יכול, אתה יכול (דוחפת אותו)  מהר… פנו לו מקום!…

(הדפיקות בדלת מתחדשות)

הלחם:              אני לא מצליח… הוא יאכל אותי קודם!…

הכלב:               (מקפץ סביב טילטיל) אלי הקטן!… אני עדיין כאן!… אני עדיין יכול לדבר!… אני עדיין יכול לנשק אותך!… עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם!…

הפיה:               מה גם אתה?… אתה עדיין שם?…

הכלב:               ראית איזה מזל? מאוחר מדי לחזור למצב הקודם. הכלוב נסגר מהר מדי…

החתולה:           גם שלי. מה עומד לקרות? אנחנו בסכנה?…

הפיה:               אני חייבת לגלות לכם את האמת. מי שילווה את שני הילדים ימות בסוף המסע…

החתולה:           בוא כלב נחזור לכלוב…

הכלב:               אני לא רוצה! אני רוצה ללכת עם אלי הקטן!… אני רוצה לדבר אתו כל הזמן!…

החתולה:           אידיוט!…

(הדפיקות בדלת מתחדשות)

הלחם:              (פורץ בדמעות) אני לא רוצה למות בסוף המסע!… אני רוצה לחזור מייד לארגז שלי!…

האש:                (שלא הפסיקה לרוץ בהיסטריה בחדר) אני לא מוצאת את האח!…

המים:              (מנסה לחזור לברז) אני לא מצליחה להיכנס לברז!…

הסוכר:             (מנסה להיכנס לעטיפה) ואני קרעתי את העטיפה שלי!…

חלב:                 ומישהו שבר את הכד הקטן שלי…

פיה:                 בחיי! כמה שהם טיפשים!… טיפשים ופחדנים!… אתם מעדיפים לחזור לאריזות המכוערות לכלובים ולברזים, מאשר ללוות את שני הילדים האלה במסעם לחיפוש הציפור הכחולה?…

כולם:               (למעט האור והכלב) כן! כן! אנחנו רוצים לחזור ל ארגז/כלוב/ברז/עטיפה!…

הפיה:               אור (אשר נועצת מבט בעששית)  מה את מחליטה?

אור:                 אני אלך עם הילדים…

הכלב:               (נובח בשמחה). גם אני!… גם אני!…

הפיה:               כל הכבוד! חוץ מזה כבר מאוחר מדי לחזור. אין לכם ברירה עכשיו. אתם חייבים ללכת אתנו… אבל אש תיזהרי לא להתקרב לאף אחד. כלב אל תקניט את החתולה. ומים תחזיקי את עצמך ואל תשתפכי בכל מקום…

(נשמעת דפיקה רמה בדלת.)

טילטיל:            זה שוב אבא!… הוא קם עכשיו אני שומע אותו הולך…

הפיה:               בואו נצא מהר מהחלון… בואו לבית שלי ואני אלביש אתכם כמו שצריך. (ללחם) כך את כלוב הציפורים בשביל הציפור הכחולה… הוא יהיה באחריותך… מהר, מהר! אסור לאבד זמן…

(החלון נעשה ארוך כדלת.  כולם יוצאים ממנו  ואחר כך הוא חוזר לצורתו המקורית ונסגר בעדינות. החדר חוזר להיות חשוך שתי המיטות חוזרות לצל. הדלת מימין נפתחת מעט ומהפתח מציצים ראשיהם של ההורים.)

אבא טיל:          זה שום דבר… כנראה זה היה ציוץ הצרצרים…

אימא טיל:        אתה יכול לראות אותם?..

אבא טיל:          כן… הם ישנים עמוק…

אימא טיל:        אני שומעת את הנשימה שלהם…

(הדלת נסגרת.)

מסך

[1] יש אפשרות גם להגיד: "חג המולד".

[2] ערב חג המולד הוא ב24 בדצמבר וראש השנה האזרחי ב 1 בינואר  היינו כשבוע ימים לאחר מכן.

[3] לחילופין:           עששית

[4] הנה דוגמא למילת ציווי הנהגית בפי הדור הנוכחי בצורה זאת ולא בצורה התקנית "הפסיקי!"

[5] טילטיל בעצם אומר: "כי זה לא ראוי". אלא שזה אינו ביטוי שילדים משתמשים בו כיום.

[6] במקור זכר

[7] הכלב מתייחס לאדונו כאל אל.

[8] במקור: חתול.

[9] במקור: הבתולה הקדושה. מרים אימו של ישו שהרתה לפי האמונה הנוצרית לרוח הקודש.

 

להצגת התוכן במלואו יש צורך בחשבון משתמש פעיל באתר
עליכם להזדהות בעזרת שם המשתמש והסיסמה שלכם, או לפתוח חשבון משתמש וליצור קשר עם בעל האתר