יציאת מצרים או של"ח את עמי
(מעמד ערס סיני)
מערכון מאת אמיר לביא
משתתפים [1]
מחנה משה
משה
ציפורה אשתו
מרים אחות משה
אהרון אח משה
אלישבע אשת אהרון
יוכבד
יפונה
כלב בן יפונה
יהושע
רצפה
עמינדב
מחנה קורח
קורח
דתן
אבירם
רחל,
לאה
איה
און
פלט
יצהר
מרים: (שרה עם התוף) עבדים היינו, היינו. עתה בני חורין, בני חורין. עבדים… היי. נו עם ישראל איכה? שירו אתי.
כולם: (באי חשק בולט) עבדים היינו… היינו… אתה בני חורין…
יוכבד: מרים הזו פשוט לא מתעייפת.
מרים: נו באמת… עם ישראל מה עם המורל? אנו הולכים ברגל הופה היי הופה היי. אנו…
יפונה: שמישהו ייקח לה את התוף.
יהושע: מרים שנייה. קדימה, קדימה, לצמצם רווחים! מה עם הזקנה בסוף?
אהרון: מה עם הזקנה בסוף?
רצפה: מה עם הזקנה בסוף?
יפונה: היא כבר הגיעה לסוף. אפשר להמשיך.
כולם: אה…
כלב: אבא מתי נגיע?
יפונה: עוד מעט כלב, עוד מעט.
יהושע: דתן זה תורך לסחוב את הנאד.
דתן: יהושע למה כל הזמן אני?
יהושע: כי עמינדב סחב אותו בשלושת הימים האחרונים.
דתן: משהו מסריח בכל הסידור הזה עם הנאדים.
עמינדב: אתה מאשים אותי במשהו?
דתן: לא מאשים אף אחד. עמינדב המתנדב.
עמינדב: בניגוד לך. דתן המתנדף.
דתן: עמינדב תיזהר או שאני…
יהושע: דתן תרגיע אחרת אני אתלונן עליך למשה.
משה: לא לעבור אותי. לא לעבור אותי. כמה פעמים אני צריך לבקש? אהרון זה לא יכול להימשך ככה.
אהרון: זו אזהרה אחרונה. מי שיעבור את משה רבנו יעבור לסוף הטור. אבירם לך לסוף הטור!
אבירם: מה עד שהגעתי. לא רוצה.
אהרון: אני אחזיר אותך למצרים.
אבירם: אז תחזיר אפשר לחשוב. אמרתם שיוצאים לטיול שנתי לא לטיול של שנה מתי נגיע לארץ ישראל? לא נגמר הטיול הזה.
איה: זה ממש לא בסדר. הלכו לי העקבים.
רחל: נכון אמרתם שאתם תיקחו אותנו למערת המכפלה בינתיים המכפלה היחידה שאני רואה זה בשמלה שלי.
משה: אני מבקש להירגע ולֺא, אלישבע (אשת אהרון) תרשום לכם הערת התנהגות.
אלישבע: אני רוצה להזכיר לכם שאחרי שלוש הערות התנהגות לא תוכלו להיכנס לארץ כנען וזה יירשם לכם בפפירוס האישי.
קורח: מזכירת המנהל עליכּ.
רצפה: קורח תתייחס אליה בכבוד אלישבע היא אשתו של אהרון אחיו של משה.
קורח: עזבי. כל היציאת מצרים הזו זה עסק משפחתי. ושימי לב שאנחנו תמיד עוצרים איפה שכל הגזלנים של יתרו.
יהושע: גם המן שקיבלת מהשמיים גם זה מהגזלנים?
קורח: נפל לי ליד האוזן – המן.
יהושוע: משה אשם שלא תפסת את המן?
דתן: יהושוע תפסיק להתחנף למשה. כולנו יודעים שיש לך אינטרס.
יפונה: מאז שיצאתם ממצרים אתה קורח דתן ואבירם כל הזמן יש לכם תלונות.
קורח: יפונה תתפנה לי מהעיניים.
כלב: אבא מתי נגיע?
יפונה: עוד מעט כלב. עוד מעט.
אהרון: שקט. הגענו להר סיני!
מרים: לא אגדה רעי, לא אגדה רעי ולא חלום עובר.
מלמולים בקרב העם.
משה: מרים לא עכשיו. ובכן כמה מילים על המקום.
בני ישראל: אוף…
משה: המקום ש…ש…ש.. אני עומ…עומ.. עומד. אהרון בבקשה.
אהרון: המקום שמשה רבנו עומד עליו אדמת קודש היא. הר סיני נוצר ביום השלישי לבריאת העולם יחד עם הסנה שלמעלה.
קורח: אתה חושב שעשו אותנו באצבע? ההר הזה בכלל מתקופת המזוזואיקון כל חרטום יודע את זה. העצם הזו שאני מחזיק ביד היא עצם של דינוזאוור.
משה: קורח אני אגיד אותך לאלוהים.
קורח: אני ממש מפחד.
משה: (לוקח את המטה בידו מנסה ליצור באמצעותו קשר) אלוהים… אלוהים כאן משה עבור… אלוהים… אין קליטה יש חשמל סטטי. אין לי ברירה אני צריך לעלות למעלה ולדבר אתו באופן אישי.
ציפורה: (בדרמטיות מוגזמת) משה ההר מסוכן. תן לי לעלות אתך.
משה: (עונה בדרמטיות) לא ציפורה. את צריכה להישאר עם הילדים.
ציפורה: אם תלך מי יחבק אותי ככה?
משה: תשאירי לי מקום לחבק אותך… בחלום.
ציפורה: קח אתך מצות לדרך.
משה: אין פיתות?
ציפורה: לא. הבצק לא הספיק להחמיץ.
משה: ח… ח… חבל. אני חייב לזוז. אהרון שמור עליה ותדאג שבני ישראל יכינו את עצמם ליום הגדול.
אהרון: כן משה. להתראות.
בני ישראל מתייבשים
מרים: הדרך ארוכה היא ורבה רבה. הדרך ארוכה היא ורבת הדר.
יפונה: יו… היא מה זה חופרת. מרים ארבעים יום את טוחנת לנו את המוח עם השירים שלך.
מרים: אני מנסה להעלות את המוראל. "כולם הולכים בדרך עד סופה סופה"…
דתן: זה לא יעזור לה. הוא מת.
יוכבד: ששש. שציפורה לא תשמע.
דתן: הוא מת אני אומר לכם. כבר ארבעים יום וארבעים לילה עברו.
מרים: דתן. שאלוהים יעניש אותך על מה שאמרת.
קורח: מרים אני לא רוצה לצער אותך אבל Let's face it הוא מת. Dead meat קפוט
רצפה: תפסיק לדבר מצרית עוכר ישראל.
און: רצפה תיזהרי שאני לא אגרד אותך מהרצפה.
רצפה: לא מפחדת ממך. אוויל משריש.
אבירם: רצפה. לכל טיול יש מוצאי טיול.
אלישבע: אבירם אני רושמת לך הערת התנהגות שנייה בפפירוס האישי.
אבירם: זה לא פ'ר מה עשיתי?
קורח: שתרשום כמה הערות שהיא רוצה. לא שמים עלייך ועל אהרון. שמעו אלי בני ישראל!
רעש
דתן: שקט!!!
קורח: משה מת. הלך. ואל תגידו שלא הזהרתי אתכם. אמרתי לכם לא פעם ולא פעמיים, שלמשה אין אלוהים והוא עושה מה בראש שלו. בשביל מה יצאנו לטיול הזה? מה היה לנו רע במצריים? היה לנו שישליק וקבב ומעורב מצרי. מה אנחנו אוכלים כאן? מה אנחנו אוכלים כאן אני שואל אתכם?
יוכבד: מצות וקטניות!
קורח: מצות וקטניות… כן… כולנו אוכלים פול ומצות ממצרים. פול ומצות בבוקר, פול ומצות בצהרים, ופול ומצות בערב. את התוצאות כולנו מריחים.
יצהר: היה לנו גם טחינה.
כולם (בגעגועים) טחינה…
אהרון: אל תקשיבו לו. משה חי וקיים. יש מן, יש שלווים על האש.
קורח: אני מציע שנחזור לאלוהים האמיתי. עגל הזהב שהיה לנו במצרים.
קריאות מבוכה בקרב בני ישראל.
יהושע: זה חילול השם.
אבירם: אני תומך בקורח.
לאה: גם אני. נמאס לי מהטיול הזה. יש לי מרכבות בגרביונים.
קורח: כל הכבוד איה. שמעו אלי בני ישראל. אני מקים מפלגה חדשה. מפלגת "עגל רצינו בסיני" או בקיצור "מפלגת ערס". מי תומך?
לאט לאט מורמות ידיים
קורח: יפה. מעתה לא יקרא המעמד מעמד הר סיני כי אם מעמד ערס סיני.
מחיאות כפיים.
עמינדב: אל תבגדו בשליח אלוהים.
און: אם הוא חוזר שיביא פיצה.
כולם צוחקים
אהרון: מי לה' אלי!
קורח: כל הערסים אלי.
רב העם עובר לקורח.
קורח: אהרון הרב קובע כולם חוץ משבט לוי.
אהרון: ציפורה מה אני אעשה?
ציפורה: אהרון. בעלי לא מת. אהרון עמוק עמוק בתוך לבי. אני משוכנעת שהוא חי. אלוהים שומר עליו. חבל שהוא לא לקח איתו סוודר. הוא בטח יצטנן.
אהרון: אני מצטער קורח אבל אין לי זהב לעשות ממנו פסל.
אבירם: אין בעייה. חבר'ה כולם להוציא את השרשרים והגורמטים ת'טבעות ת'עגילים.
איה: ואא מה פתאום?
און: פיתום ורעמסס.
איה: ויי איזה בדרן מתה עליך. קחו מה שאתם רוצים.
קורח: נו מה קורה? תביאו את כל הזהב. גם שבט יהודה הקמצן.
אבירם: עם ישראל איכה? מבצע כל מי שתורם זהב מקבל תמונת פפירוס של קורח עם ברכה.
פלת: יש גם בקבוקון מלא בחול בצבעים שונים. מהרו מהרו המלאי אוזל. (התנפלות)
דתן: כל הכבוד. משה הוציא לכם מים מהסלע אנחנו הערסים נוציא לכם RC קולה.
קורח: זהו אהרון עכשיו אין לך ברירה. יש מספיק זהב כדי לעשות את העגל. נגמר הטיול. אתה חייב לכבד את רצון העם.
אהרון: (לציפורה) אין לי ברירה הם לוחצים עלי. בסדר אני אצרוף לכם עגל.
משה יורד מההר כולו קורן וכשלוחות הברית בידיו. כשהוא רואה את העם המתהולל. מרב תדהמה הוא שומט את הלוחות על רגלו. הלוחות כמובן נשברים. הוא זועק מכאב.
יוצאת בת קול: "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי".
העם קופא על מקומו.
אבירם: משה הגיע. משה הגיע.
כל העם מסתדר בשורה. משה מגיע צולע.
משה: אני לרגע אחד עוזב אתכם ואתם מתפרעים? מה אתם ילדים בגן? אי אפשר לסמוך עליכם. בגללכם שברתי את הלוחות.
בת קול: שברת – שילמת. תעלה אלי שוב.
משה: אתם רואים? בגללכם אני צריך לעלות להר ולקחת שוב לוחות חדשים. מי בנה את העגל?
יהושע: זה לא אני.
משה: (ליוכבד) את?
יוכבד: לא. מה פתאום.
אהרון: משה הכריחו אותי. קורח אמר לי לעשות.
משה: מה זה "קורח אמר לי לעשות". ואם הוא יגיד לך לקפוץ מהגג אתה תקפוץ מהגג?
אהרון: אין פה גג.
קורח: תשמע. אתה נעלמת השארת אותנו לבד. זה חסר אחריות מצדך. ואני אגיד את זה להורים שלי.
משה: חוצפן. אלישבע קודם כל תרשמי לקורח דתן ואבירם הערת התנהגות שלישית עם מכתב להורים, ואתם לא נכנסים לארץ כנען.
אבירם: זה לא פר מה עשיתי?
דתן: מה אני לא נכנס לארץ כנען? עד שעשיתי את כל הדרך?
רחל: משה. משה. די. באמת לא התכוונו. תסלח לנו. פעם אחרונה. פעם אחרונה ודי.
משה: אחרי כל מה שעשיתי בשבילכם? זה לא מגיע לי. אתם נותנים לי הרגשה שנכשלתי בחינוך שלכם.
לאה: לא משה כפרה. באמת שלא. טעינו. אנחנו מבטיחים להתנהג יפה. באמת. לא אכפת לי שנטייל הרבה. רק תן לנו להיכנס לכנען. בבקשה. קורח תבקש סליחה.
קורח: (קורח לא רוצה)
איה: נו קורח בגללך לא נעלה לארץ ישראל.
קורח: סליחה.
משה: ככה מבקשים סליחה? ככה מבקשים סליחה?
דתן: נו קורח…
קורח: טוב אני מתנצל. שתבלע אותי האדמה אם אני אעשה עוד בעיות. בסדר?
משה: בסדר קורח וכל עדתו. אני סולח ומבטל את איסור הכניסה לארץ כנען. אבל במקרה ותחטאו שוב אתם תישאו בתוצאות. בכל מקרה בני ישראל אני מטיל עליכם עונש קולקטיבי.
רצפה: מה עונש קולקטיבי זה לא פר. אני לא אשמה.
משה: ארבעים שנה אתם תסתובבו במדבר.
כולם: מה?
משה: זה לא יהיה טיול שנתי זה יהיה טיול רב שנתי. ועכשיו אני צריך לחזור להר כדי לקבל את הלוחות שמכילים את התקנון הבית ספרי. הבית של ספר הספרים. ועכשיו עופו לי מהעיניים. חוץ מציפורה.
כלב: אבא מתי נגיע?
יפונה: (מתפוצץ עליו) אנחנו לא נגיע. לא נגיע. ועוד מילה אחת אני משאיר אותך באמצע המדבר. הבנת את זה? (נרגע) בכלל… איפה אימא שלך?
כלב: (יוצא בוכה)
יפונה: כלב. כלב לא התכוונתי. כלב. כלב! בוא הנה כלב טוב! (שורק לו ויוצא)
ציפורה: משה.
משה: כן ציפורה.
ציפורה: קח אתך סוודר.
משה: ציפורה. מה הייתי עושה בלעדייך?
ציפורה: משה תסלח להם. הם כמו אפרוחים הם לא מבינים.
משה: מה שלא נכנס דרך הראש ייכנס דרך הרגליים. ארבעים שנה הם יעשו אצלי ת"ס תס"ח. ציפורה הנושא סגור.
מרים: (נשמעת בצד) לך לך במדבר הדרכים יובילו ליל טרם בא ,,,,
משה וציפורה: לאאאאאאאאאאאאאאאאאא! (יוצאים בריצה מהבמה)
[1] אפשר לצמצם חלק מהמשתתפים על ידי העברת משפטים הנאמרים על ידי משתתפי המחנה עצמו למשתתפים אחרים
