וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ.
משתתפים
אחשוורוש
ושתי
מְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. (מאופיינים בקול גבוה).
שבעת השרים של אחשוורוש בשעת המשתה. כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ, מֶרֶס מַרְסְנָא, מְמוּכָן–שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי.
שני שומרים
סה"כ 18 משתתפים
רצוי לבצע במבטא פרסי
גן המלך
התמונה נפתחת בצחוק גדול של כל המסובים אחשוורוש והשרים כטוב לבם ביין.
כרשנא: אין כמו האישה שלי. היא כל כך אוהבת אותי שהיא מבשלת לי את הקציצות גונדי בעצמה ולא מוכנה ששפחה תיכנס למטבח. ואין, אין כמו הקציצות גונדי שלה.
שתר: האמת אכלתי אצלם שבוע שעבר, כמעט בלעתי את האצבעות מרב שהיה טעים.
אדמתא: אין כמו האישה שלי. היא תופרת לי את כל הבגדים, והכל במידה שלי בול.
תרשיש: אישה שלי כל פעם שאני מגיע הביתה, מכינה לי אמבטיה בעצמה. שמה מלא סבון ריחני, והמים חמים ונעימים.
מרס: אישה שלי כל פעם שאני מגיע הביתה מקבלת אותי בחצוצרות.
מרסנא: אישה שלי כשאני מגיע הביתה, פורשת לי שטיח אדום וזורקת עליו אורז פרסי הכי יקר שיש.
ממוכן: אישה שלי כשאני מגיע הביתה, היא שולחת את כל המשרתים עד קצה הרחוב וכל משרת אומר לי כשאני עובר: "השמש שלי האור שלי. כשאתה לא בבית הלב שלי חשוך".
אחשוורוש: כל זה טוב ויפה. אבל אין כמו אשתי ושתי. ושתי היא כל מה שביקשתי. אפילו כתבתי לה שיר. סריסים בבקשה.
שבעת הסריסים: ושתי היא כל מה שביקשתי.
את השם שלה בכל שושן קשקשתי.
כשרציתי לתקשר אז התביישתי,
ומבט אחד ממנה התייבשתי,
ובמקום לכבוש אותה את כוש כבשתי.
כשחזרתי לשושן את מי פגשתי?
כך פתאום באמצע שוק הופיעה ושתי.
את האהבה שלה לפתע חשתי,
אך אחרי שכבר כבשתי לא חששתי.
היא אמרה לי "כן" כשאת ידה ביקשתי.
אין בכל הממלכה אישה כמו ושתי.
כל השרים מוחאים כפיים.
שתר: אדוני המלך לא ידעתי שאתה משורר.
אחשוורוש: גם אני לא.
ממוכן: זה ממש שיר השירים זה. איך היא הגיבה?
אחשוורוש: זה שיר חדש. אני הולך לעשות לה הפתעה. סריסים!
כל הסריסים: כן אדוני המלך.
אחשוורוש: לכו תגידו לושתי אשתי שתבוא לפה.
הסריסים: לפה אדוני המלך?
אחשוורוש: נו בטח לפה. מה חשבתם? "לשם?"
הסריסים: לפקודתך אדוני המלך.
הסריסים כאיש אחד הולכים בחשש בצעדים קטנים אל ושתי.
הם נעלמים בצד השני של הבמה. לפתע שומעים קול רועם מחוץ לבמה.
ושתי: מה?……. ממתי בנות הולכות למסיבה של הבנים??? איכס….
(רואים את הסריסים נסוגים חזרה אל הבמה בפחד)
סריסים: אבל…
ושתי: אני נראית לכם שטיח פרסי שמציגים לראווה בשוק?
סריסים: אה…
ושתי: אני נראית לכם טיקה על המצח?
סריסים: אה..
ושתי: אני נראית לכם נחש קוברה שרוקד לצלילי החליל של אחשוורוש?
סריסים: אה….
ושתי: (עצבנית מקפצת בכעס) אני נראית לכם קוף מקפץ בתצוגה?
סריסים מנידים את ראשם לשלילה ומייד אחרי כן מהנהנים לחיוב.
ושתי: תגידו לאחשוורוש שהיין עלה לו לראש. אני ממאנת!
הסריסים: מה?
ושתי: ממאנת. תקראו את השפתיים שלי הממאנות: "לא באה!"
הסריסים חוזרים מפוחדים אל אחשוורוש
אחשוורוש: איפה ושתי?
הסריסים ממלמלים
אחשוורוש: נו דברו!
הסריסים: ממאנת!
אחשוורוש: מה?
הסריסים: ממאנת!
אחשוורוש: (שואל את השרים) מה זה ממאנת?
השרים: לא רוצה.
אחשוורוש: ממאנת? אני לא מאמין שהיא ממאנת. לא רוצה? ואתם העזתם למען אותי עם תשובה ממאונת? מה אני מואנה?
אחשוורוש מסמן לשומרים לקחת סריס אחד ולהוציא אותו להורג (על ידי הוצאתם מהבמה) נשארים שישה.
אחשוורוש: תגידו לושתי שכולם מחכים. ושאם היא לא תגיע אני ימאמן אותה.
על רקע של מוסיקה היתולית הולכים הסריסים כאיש אחד בצעדים קטנים עד לושתי ושתי יוצאת כבובה מכרכרת כועסת והכעס שלה מתגבר יותר ויותר כל פעם. כל פעם הם חוזרים חזרה מסמנים למלך שהיא לא באה אחשוורוש מוציא להורג עוד אחד. ובג'סטה תנועתית שולח אותם שוב ומסמן להם להביא אותה. וחוזר חלילה עד שנשאר אחד.
אחשוורוש: ואם היא מממ…. ממאנת עכשיו היא מפוטרת!!!!
הסריס הולך בדחילו ורחימו מגיע לאמצע. ושתי יוצאת.
ושתי: אני מתפטרת.
אחשוורוש: את מפוטרת.
אחשוורוש שולח סטירה לסריס. הסריס מסתובב לצד של ושתי היא סוטרת לו חזרה וחוזר חלילה כאשר כל אחד מהם צועק את המשפט שלו. בשלב מסוים הם עוזבים את הסריס והסריס כבר מסתובב בעצמו מצד לצד עד שנופל. ושתי ואחשוורוש לוחצים ידיים בנימוס מפנים את הגב ויוצאים.
