עליבות ואצילות (רוזנים ואביונים)
מאת אדוארדו דה סקרפטה
עיבוד: אמיר לביא
מבוסס על תרגומו של נתן אלתרמן
(שתרגם מהעיבוד הצרפתי של ז'ק פברי)
בעיבוד הנוכחי יש התאמה לשפה המדוברת היום וכן קיצור רב של חלק מהתמונות
עיבוד זה עלה בבית ספר ניסן נתיב בירושלים
קישור למחזה המקורי האיטלקי
http://digilander.libero.it/paololandi/MN/mntxt.html
קישור ביו טיוב לסרט האיטלקי על פי המחזה בכיכובו של טוטו
https://www.youtube.com/watch?v=0LfazabglRM
נאפולי שנת 1887 לערך בשכונה ענייה מתגוררות שתי משפחות עניות בתוך מאורת חדר חשוכה. שכר הדירה לא שולם כבר חמישה חודשים. הצאצאים פופלה ופפנילו, צורחים מרעב. הנשים קונצ'טה ולואיזלה צורחות זו על זו. שני הבעלים פסקואלה ופליצ'ה הם קבצנים שאינם מביאים שום פרוטה הביתה.
אבל
לואיג'ינו הוא בנו של גַאֵטָנוֹ טבח שנתעשר והוא מאוהב בפופלה. ויוגי'ניו הוא בן אצילים המאוהב בבתו של גַאֵטָנוֹ ג'מה.
כל הנפשות האלה עומדות להתקבץ יחד אצל העשיר החדש והשיגעון מתחיל. השיגעון השמח המחיה את עולמנו, עולם של אצילות מדומה וקבצנות אמתית.
הקומדיה מתבססת על תבנית קומדיה דל'ארטה בסיסית. צמדי אוהבים הרוצים להתחתן ונחסמים על ידי דור האבות אבל נעזרים במשרתים כדי לממש את אהבתם. בשונה מהתבנית הקלאסית בקומדיה הזו "המשרתים" הם בעצם גם אנשי המעמד הנמוך.
הדמויות
בית האביונים
דון פַּסְקוּאֵלָה
קוֹנְצֶ'טָה אשתו
פּוּפֶּלָה – בתם
דון פֶלִיצֶ'ה
לוּאִיזֶלָה אשתו
פַּּפֶּניֵלוֹ – בנם של דון פסקואלה ובטינה אשתו הפרודה
גִ'יאָקִינוֹ קַאסְטְיֵילו– בעל הדירה בה מתגוררות שתי המשפחות
בית גאטנו האדון שהתעשר
גַאֵטָנוֹ סמולונה (טבח שקיבל הון עתק מאדונו ועלה לגדולה)
גֵ'מָה בתו
לוּאִיגִ'ינוֹ בנו –המאוהב בפופלה
יוּגֶ'נְיוֹ – המאהב המיוחס של ג'מה הרוצה להתחתן אתה
אוֹטַבְיוֹ פַאבֵטִי (מסייה בבה) – רוזן המחזר אחרי ג'מה (אביו של יוג'יניו)
בֶּטִינָה – המשרתת של ג'מה (אשתו החוקית של דון פליצ'ה)
וִיצֵ'נְצוֺ – רב המשרתים
בִּיאַסֶה – משרת
מערכה ראשונה
תמונה ראשונה
חדר מוזנח. דלת כניסה באחורי במה. נפתחת כלפי פנים. מושב מתקפל עם שמיכה ו -2 כריות. בחלק האחורי בצד ימין חלון. בצד השני עוד דלת משמאל. ליד שידה שעליה נערמים כמה כלי בישול: מסננת, סיר, גריל, וכו' מימין, קדמת במה, שולחן מחוספס עם 6 כיסאות ללא תחתית. בשמאל יש קערות אחת על הרצפה. במגירה של השידה יש מעיל שחור, 2 מצעים, ומטפחת משובצת גדולה, צבעונית. למרגלות המושב, כיסא, ליד תנור קטן כבוי. על `שני כיסאות זרוקים כובע ישן ו צעיף של זקנה.
(פופלה, קונצ'טה ולואיזלה)
פופלה: אימא, כבר ארבע וחצי ואבא עוד לא חזר. זה יהיה כמו אתמול הוא יחזור בלילה עם שארית של נקניק שנצטרך לחלק לחמש. אני רעבה, אני רעבה, אני רעבה!
קונצ'טה: הו תסתמי! מה את רוצה שאני אעשה? הייתי מעדיפה שתישבר לי הרגל ולא להתחתן עם האבא שלך. רק צרות יש לי מאז החתונה. ואם זה לא מספיק אז הוא הכניס לפה גם את החבר הבטלן שלו דון פליצ'ה לגור אתנו, וזה עוד יותר קבצן ממנו. עכשיו גם צריך להתחלק אתם. זהו נמאס לי הערב אני זורקת אותם החוצה. באסטה. פיניטו!
פופלה: וחוץ מזה תגידי ללואיזלה אשתו של דון פליצ'ה שלא תתפוס עלי תחת.
קונצ'טה: לא אשתו ולא נעליים. כולה הפילגש שלו(הצידה) הזנזונת. מה זה תפסה עלייך תחת?
פופלה: אתמול עמדתי בחלון וחיכיתי שיעבור הבחור הזה שמשתגע עלי. את יודעת. ואז פתאום היא מופיעה ומתחילה לצרוח עלי שלא יפה להתעסק עם בחורים בחלונות.
קונצ'טה: חוצפנית! נעשתה מפקחת על המוסר? שתפקח קודם על עצמה. את לא חייבת לאף אחד שום דבר. רק לי. ואל תתקרבי לחלון. את שומעת? (נכנסת לואיזלה) הנה הקטסטרופה.
לואיזלה: תראו מי שמדברת. זו קטסטרופה לגור אתכם. ארבעת החודשים פה נראים לי כמו ארבעים שנה. באיזה זכות את מרימה את האף שלך?
קונצ'טה: אני ארים את האף שלי לאיזה גובה שאני רוצה. את יכולה לקחת את הסמרטוטים שלך ולעוף מפה.
לואיזלה: אני אעוף? תעופי את!
פופלה: אתם תעופו כי אבא שכר את הדירה והוא זה שחתם על החוזה.
לואיזלה: ולמה הוא השכיר את המקום הזה לדון פסקואלה אבא שלך? מפני שהגולם שלי פליצ'ה נתן בשבילו ערבות. ועכשיו אנחנו חייבים שכר דירה חמישה חודשים. מי ישלם את זה את חושבת? משכנתי את הטבעת והתכשיטים שלי כדי שיהיה מה לאכול.
קונצ'טה: לזה את קוראת תכשיטים? פחח… זה זבל
לואיזלה: לא נאה לך? זה מה שהיה לי. וזה יותר ממה שיש לך. אני הייתי תופרת והמעט שהרווחתי – הרווחתי ביושר. (לפופלה) אני לא עושה עיניים לחלונות הגבוהים.
פופלה: את שומעת אמא?
קונצ'טה: זה לא העסק שלך. ואם הבת שלי מתעניינת באיזה אדון קטן היא מתעניינת ביושר לב ורק מן החלון הסגור.
לואיזלה: ללא זכוכית.
קונצ'טה: מופקרת כמוך מטילה ספק במוסריות של הבת שלי?
לואיזלה: מופקרת? תשמרי על הפה שלך.
קונצ'טה: שאני אשמור על הפה שלי? תשמרי את על הפה שלך אם לא אני אוריד לך ת'ראש.
לואיזלה: את תורידי לי את הראש?
קונצ'טה: אני אמלוק לך אותו.
לואיזלה: את תמלקי לי?
קונצ'טה: אני אמלוק לך.
לואיזלה: את מאיימת?
קונצ'טה: אני לא רק מאיימת. אני גם מקיימת.
לואיזלה: טוב לא בא לי לבזבז עלייך את הזמן. יש לי עבודה. ומחר אם נמשיך לגור ביחד זה לא ייגמר טוב.
צלצול פעמון שלושת הנשים מתיישבות
פופלה: אמא מצלצלים בדלת
קונצ'טה: כן מצלצלים
לואיזלה: אתן לא שומעות? מצלצלים.
קונצ'טה: כן באמת כאילו מצלצלים.
פופלה: (ללואיזלה) לכי תפתחי את הדלת.
לואיזלה: נראה לך? ואם זה בעלך? מה אני משרתת פה?
פופלה: ואם זה דון פליצ'ה?
לואיזלה: ואם זה אבא שלך?
קונצ'טה: טוב מספיק להתווכח. תפתחי את הדלת פופלה.
פופלה: אני הולכת לפתוח מפני שאולי זה לא אבא. אחרת שיצלצלו עד מחר. (יוצאת)
קונצ'טה: (לעצמה) אם זה פסקואלה אני הורגת אותו
לואיזלה: (לעצמה) אם זה פליצ'ה זה הסוף שלו.
פופלה: (נכנסת) דון גִ'יאָקִינוֹ, בעל הבית!
לואיזלה: אוהו..
קונצ'טה: זה מה שחסר. העלוקה.
עליכם להזדהות בעזרת שם המשתמש והסיסמה שלכם, או לפתוח חשבון משתמש וליצור קשר עם בעל האתר