לב שבור לרסיסים

"זה לא מוכר" – אמר לי איש השיווק. אתה רוצה שישימו לב אליך? ספר על איזו טרגדיה קטנה. על אהבה נכזבת. על דם, יזע ודמעות. ואני – ייקחני השד –  זה זמן רב שאוחזת בי עליצות בלתי מובנת. אבל לא יכולתי לשאת יותר את ההתעלמות והחלטתי לשעות לעצתו.

בצער רב וביגון קודר אחזתי את לבי בידי, הטחתי אותו ברצפה ושברתי אותו לרסיסים. הופתעתי. זה עשה המון רעש. המון חתיכות קטנות עפו לכל עבר. אנשים מבוהלים שאצו למוקד הרעש, עזרו לי לאסוף את החתיכות מסביב ורצו לעברי עם רסיס מלבי השבור. חלקם עזרו לי להדביק. היו כאלה ששמחו על כי יש להם הזדמנות נוספת להרכיב פאזל. אחרים ניסו לנחם אותי.

תשומת הלב הזו גרמה לרסיסי לבי להתרחב. מלאכת ההרכבה הייתה קלה יותר.

כשהתאחה הלב הם עזבו אותי לנפשי. הם ידעו שאני כבר יכול להסתדר

לבדי

לבד

לב