זוג זקנים יושב לארוחת הבוקר. הגבר קורא עיתון.
מתילדה: אפריים… אפרים… אפרים!!!
אפרים: (קורא בעיתון) מה?
מתילדה: אפרים אני לא רוצה שיחה חד צדדית. תתחבר!
אפרים: מה?
מתילדה: (חוטפת לו את העיתון) אצלי אין "שיחה ממתינה".
אפרים: מתילדה תביאי לי את זה.
מתילדה: קודם תקשיב.
אפרים: מתילדה תביאי לי את העיתון (קם אליה, היא מתחילה לקרוע את העיתון) אני מקשיב.
מתילדה: יפה. שב! תקשיב היטב למה שאני אומרת לך.
אפרים: את עוזבת?
מתילדה: בחלומות שלך. הסתכל היטב דרך החלון!
אפרים: נו…
מתילדה: תביט יותר למטה!
אפרים: (נרעש) אני לא מאמין!
מתילדה: תאמין, תאמין.
אפרים: הדשא של השכן ירוק יותר.
מתילדה: בהחלט. ומה אתה מתכוון לעשות בנדון?
אפרים: לשרוף לו את הדשא.
מתילדה: עם הידיים השמאליות שלך, השרפה עוד תגיע אלינו. בקיצור אפרים גם השנה נפסיד את הפרס של האגודה לתרבות הדיור, והכל בגלל העצלנות שלך.
אפרים: העצלנות שלי?
מתילדה: כן. העצלנות שלך. מה כבר ביקשתי לעצמי? בעל נורמלי. זה מה שבקשתי לעצמי. אחד שירחץ כלים, שיצחצח נעליים, שיעשה כביסה, שיגהץ את הבגדים, שינקה אבק, שישטוף את הרצפה, שיעשה קניות…
אפרים: מה אני לא עושה את זה?
מתילדה: כן, אבל אתה באופן סיסטמתי שוכח להשקות את הדשא.
אפרים: ומה אתך?
מתילדה: תגיד תודה שאני מזמינה גנן.
אפרים: תודה.
מתילדה: על לא דבר. אין בעד מה. (שתיקה) לא די בכך שהבית שלו יותר גבוה והשטח שלו יותר גדול גם הדשא שלו יותר ירוק.
אפרים: אפילו האישה שלו יותר יפה.
מתילדה: (אוטומטית) נכון. (מתעשתת) מה?
אפרים: אבל גם יותר טיפשה.
מתילדה: תודה.
אפרים: על לא דבר אין בעד מה.
שתיקה. שני הזקנים יושבים כעוסים.
אפרים: יש לי רעיון.
מתילדה: הבהלת אותי. כן מה הרעיון?
אפרים: אולי נצבע את הדשא שלנו בצבע טמבור ירוק?
מתילדה: (בלעג) עלה, עלה במכחול?
אפרים: לא/ בשפריץ מלמעלה.
מתילדה: אתה חושב שהדשא יקבל את זה בהבנה?!
אפרים: מי שואל אותו?!
מתילדה: אבל הוא ימות אחר כך.
אפרים: מה זה חשוב קודם נקבל את הפרס ואחר כך הוא ימות.
מתילדה: אבל אחר כך לא יהיה לנו דשא.
אפרים: יהיה לנו דשא. אנחנו עוברים לבית חדש.
מתילדה: מה אמרת?
אפרים: מה ששמעת.
מתילדה: אפרים אתה קנית בית חדש?
אפרים: כן!
מתילדה: למה לא שיתפת אותי בהחלטה.
אפרים: אל תכעסי. רצית לעשות לך הפתעה. אני בטוח שתאהבי אותו.
מתילדה: חסר לך שלא. איפה קנית?
אפרים: שם ממול.
מתילדה: הבית של השכן?
אפרים: בדיוק.
מתילדה: את כל הבית שלו, כל השטח וגם את הדשא הירוק?
אפרים: אפילו את אשתו… (מביטה בו זועמת) סתם.
מתילדה: אפרים אמרתי לך אי פעם שאני אוהבת אותך?
אפרים: (מנסה להיזכר) לא.
מתילדה: לא חשוב.
כעבור שנה
מתילדה: אפרים… אפרים….
אפרים: (מסיט את העיתון רחוק ממנה) מה?
מתילדה: אתה שמת לב שהדשא של השכן שלנו ירוק יותר?