דנה תלמידת כיתה א' ישנה והשנה החדשה מעירה אותה בעדינות
שנה חדשה: בוקר טוב. את דנה?
דנה: כן. מי את?
שנה חדשה: אני השנה החדשה אני מלווה אותך היום לבית הספר.
דנה: ואיפה אימא שלי?
שנה חדשה: אימא ואבא עוד לא התעוררו. זה הילקוט החדש שקנו לך?
דנה: כן. הוא יפה. נכון?
שנה חדשה: מאד יפה.
דנה: וזה הקלמר החדש שלי. אני כל כך מצפה להגיע לבית הספר. מהיום שנולדתי רציתי להגיע לכיתה א'. כל כך קינאתי באחי הגדול כשהוא הגיע לא'. אני אלמד לקרוא. ולספור. יחד עם החברות מהגן.
שנה חדשה: ואת תיפגשי גם חברות וחברים חדשים בבית הספר.
דנה: את מאד יפה.
שנה חדשה: תודה. אני מקווה שאני אשאר יפה כל השנה.
דנה: זה אפשרי. תסתכלי עלי. למרות שגדלתי אני עדיין יפה. (פאוזה) את עצובה?
שנה חדשה: לא עצובה. אבל קצת חוששת. מצד אחד אני מלאת תקווה שהשנה הזאת תהיה נפלאה. מצד שני…
דנה: לדעתי יש לך יותר מדי צדדים. פשוט צריך להתחיל. התחלה היא תמיד קשה.
שנה חדשה: מאיפה את יודעת?
דנה: זה מה שאימא תמיד אומרת.
שנה חדשה: אני לא בטוחה שאני רוצה להתחיל את השנה. זו המון אחראיות. לדאוג לעלים שינשרו בסתיו. לגשם שיתחיל לרדת בחורף. ואם לא ירד גשם… יגידו עלי שאני שנה שחונה. איך אני אסתובב בשכונה עם שם של שחונה?
דנה: את תהיי שנה נהדרת. אני בטוחה בזה.
שנה חדשה: את בטוחה?
דנה: איך לא תהיי שנה נהדרת אם אני עולה לכיתה א'?
שנה חדשה: אולי תישארי בגן ואני לא אופיע השנה?
דנה: בשום פנים ואופן לא. את מדברת שטויות. אל תפחדי תני לי יד. שנינו ניכנס ביחד. ובהפסקה נשב לאכול ביחד. אימא נתנה לי תפוח. מה הבאת?
שנה חדשה: אני הבאתי דבש.
דנה: אני מאד אוהבת תפוח עם דבש. אפשר לקבל קצת?
שנה חדשה: בטח. ואני מאד אוהבת תפוחים. אפשר לקבל חתיכה?
דנה: כמובן.
שתיהן אוכלות חתיכת תפוח בדבש.
דנה: נראה לי שתהיה לנו שנה מתוקה מאד.
שנה חדשה: מוכנה לצאת לדרך?
דנה: ועוד איך.