קומנדו סוכריות – מערכון לבר מצווה

משתתפים

 

אימא ג'דה

סבתא זפטה

סבתא סקלורוזה (שלא זוכרת)

דודה שטוזה

דודה רוגטקה

אחות צולפת

אחות זבנג

תאומות מעצבנות

חתן הבר מצווה



אימא ג'דה:      (נכנסת בתקיפות, כמפקדת מחלקה ומרעימה בקולה) בנות! בנות למקומות בשם אלוהים!

(על רקע המוסיקה של "משימה בלתי אפשרית" נכנסות הנשים פנימה לפי הסדר, למעט סבתא סקולורוזה[1] ומתייצבות בשורה תוך כדי הצדעה התואמת לאישיות)

 סבתא זפטה:    (לוקחת צעד קדימה) סבתא זפטה מוכנה לפקודתך אימא ג'דה.

דודה שטוזה:   דודה שטוזה, מוכנה לפקודתך המפקדת!!!

דודה רוגטקה: ר-ו-ג-ט-ק-ה, עומדת מוכנה לפקודתך ה-מ-פ-ק-ד-ת!!!

צולפת:          צולפת, סותמת עין לפקודתך.

זבנג:             זבנג לפקודתך תתייצב. אוי למי שיתחצף!

פאוזה

אימא ג'דה:      ומה אתכן תאומות מעצבנות?

תאומות:         נראה לך? לא רוצות.

אימא ג'דה:      דודה שטוזה, טפלי בהן!

תאומות:         (בבהלה) טוב. בסדר. כל מה שתגידי אימא ג'דה.

אימא ג'דה:      יפה! (רוצה להמשיך אך פתאום שמה לב שמישהי חסרה). איפה סקלורוזה? סבתא סקולורוזה! סבתא סקלורוזה! לאן היא תמיד נעלמת?

סבתא סקלורוזה: אני באה… אני באה… איפה כולם?

דודה רוגטקה: (מכוונת אותה לשורה) סבתא. פה!

אימא ג'דה:      המשימה שעומדת לפנינו היא קשה במיוחד, דורשת תרגול רב , מאמצים מרובים ופגיעה מדויקת במטרה!

תאומות מעצבנות: אבל מה היא המטרה?

אימא ג'דה:      שקט! אני זו ששואלת את השאלות. מהי המטרה בנות?

(תאומות מצביעות בהתלהבות אך זוכות להתעלמות).

אחות צולפת:   חתן הבר מצווה.

ג'דה:             (חוככת את ידיה בסיפוק) נכון מאד. אך לא רק החתן, אלא כל הגברים בבית הכנסת מקטן ועד גדול. אך במיוחד חתן הבר מצווה!

האחיות:         אחינו!

הסבתות:        נכדנו!

הדודות:         אחייננו!

אימא ג'דה:      בני היקר!

כולם:            יש! (שרות)  "כי זאת המטרה חתן התורה".

ג'דה:             מה הסיסמא?

סבתא סקלורוזה: אני זוכרת. אני זוכרת.

אימא ג'דה:      כן סבתא סקולורוזה. מה הסיסמא?

סבתא סקלורוזה: יש סיסמא?

סבתא זפטה:    כמובן שיש!

סבתא סקולורוזה: אז מה הסיסמא?

סבתא זפטה:    "ביום של הפצצה"

סבתא סקולורוזה: נכון. זה בדיוק מה שאמרתי.

סבתא זפטה:    אני אמרתי!

סבתא סקלורוזה: (מצביעה עליה) מי זו?

אימא ג'דה:      שקט. נמשיך!

דודה שטוזה:   אימא ג'דה איך נזהה את חתן הבר מצווה?!

אימא ג'דה :     האחות זבנג הבמה לרשותך!

האחות זבנג:    (מוציאה "מטרת דמות" שהיא שחקן אמיתי הלבוש כיפה וטלית ומניחה אותה) ובכן שימו לב חתן בר המצווה הנו ילד רגיל ומעצבן בדרך כלל.

התאומות:       נכון!

האחות זבנג:    הוא עולה לתורה ביום שבת הקרוב בבית הכנסת הקרוב אלינו ומתיימר להיות בוגר.

התאומות:       נכון!

האחות זבנג:    שימו לב! הוא יחבוש כיפה לראשו, ויעשה פרצוף של ילד טוב ירושלים. הוא ילבש בגדים חדשים, כדי שאימא שלו תסתובב כמו טווס, ואבא שלו יוכל לעשות רושם על כל האורחים ובמיוחד על הרב הראשי. תהיה לו את הטלית החדשה ביותר בבית הכנסת.

אימא ג'דה:      יפה ותודה רבה האחות זבנג. האחות רוגטקה הבמה לרשותך.

רוגטקה:         שימו לב! בעת העלייה לתורה חתן בר המצווה יזייף חופשי ואבא שלו יגיד:" ברוך שפטרנו מעונשו של זה", למרות שהוא יסבול ממנו עוד כמה וכמה שנים טובות. במהלך הדרשה שהוא ישא הוא ישקר ויבטיח כל מיני הבטחות, שלעולם לא יעמוד בהן.

(חתן הבר מצווה יוצא עומד ודורש בקול רם ומדוקלם).

חתן:             אני מודה להוריי על כל מה שעשו למעני.

כל הנשים:      בווווו…

חתן:              אני מבטיח להיות ילד טוב להוריי.

כל הנשים:      בווווו….

חתן:              אני מבטיח לא להרביץ לאחיותיי הקטנות.

תאומות:         "בטח"…

חתן:              אני אהיה תלמיד טוב בבית הספר מנומס למוריי, אקפיד על הופעתי ואביא רק ציונים של מאה הביתה.

סבתא זפטה:    זה לא בן מצווה. זה פינוקיו.

אימא ג'דה:      ובכן נשים, בל נבזבז זמן. הוציאו את כלי הנשק!

(כל אחת מוציאה סוכריות)

סבתא זפטה:    הבאתי סוכריות לימון, פטל ואננס קשות במיוחד.

אחות זבנג וצולפת: אנחנו הבאנו  סוכריות טופי בטעם פירות.

אימא ג'דה:      זה רך מדי, אבל אנחנו נסתדר.

דודה רוגטקה: אני הבאתי סוכריות סטרפסילס, כדי לפגוע באזור הגרון.

דודה שטוזה:   אני הבאתי סוכריות פגע וברח המחוברות לגומי.

תאומות:         אנחנו הבאנו סוכריות על מקל. (מוציאות סוכריות על מקל ענקיות)

סבתא סקלורוזה: אני הבאתי בננה.

אימא ג'דה:      בשביל מה?

סבתא סקלורוזה: מה זאת אומרת "בשביל מה?" בשביל לאכול.

אימא ג'דה:      ובכן סבתות, אתן מאגפות את החתן ושאר הגברים משני צדי עזרת הנשים. צולפת וזבנג יכוונו ישירות לבמה. זכרו, עשו זאת רק כשהוא מוציא את ספר התורה מהארון וכשהוא מחזיר אותו! הוא ינסה להגן על עצמו בעזרת הספר אך אל ייאוש! זכרו ! דיוק במטרה.

סבתא זפטה:    ילדות עליכם מוטל תפקיד חשוב ביותר. רק לכם מותר להיכנס בין הגברים כיוון שאתם קטנות יותר. עם הישמע האות הפגיזו לכל הכיוונים. אנחנו ניתן לכם חיפוי אווירי מלמעלה.

התאומות:       אבל אנחנו יכולות להיפגע.

דודה שטוזה:   אל תדאגו. זרקו את הסוכריות מתחת למרפסת עזרת הנשים וכך לא נפגע בכם.

אימא ג'דה:      אני ודודה רוגטקה נפרוץ ביללות "קולולו" כדי להפחיד את האויב. ובכן לתרגול ראשון  קחו צעד קדימה. נשק שישים מעלות. אל המטרה. בזמנכם החופשי. אש!!!!!!!!!!!!!

זורקות סוכריות על הקהל.


עלה לראשונה בחטיבת הביניים "בגין" בנס ציונה בטקס בר מצווה על המצדה 1996

[1] בעיות זיכרון

אבא , בן, מורה – מערכון

המערכון מתאים לחטיבת ביניים ומעלה. עלה לראשונה בחטיבת הביניים נס ציונה ב1999

מערכון דומה נוסף המיועד ליסודי "אימא בן מורה" קיים כאן תחת "מערכונים".


מורה:                ערב טוב!

אבא:                 ערב מצוין!

מורה:                הו! אני רואה שהיום הבאת את אבא שלך.

אבא:                 (בבדיחות הדעת) אני אחיו.

בן:                    אבא…. זה אבא שלי. זאת המורה.

אבא:                 תגיד לי. למה לא אמרת שיש לך כזאת מורה יפה. הייתי מגיע מזמן.

בן:                    אבא אתה מפדח אותי.

אבא:                 שתוק כשאבא שלך מדבר. מלפפונים גידלתי ורוממתי והמה מכים בי. נו אז מה את אומרת עליו?

מורה:                ילד מקסים.

אבא:                 ילד? זה לא ילד זה. זה גבר. עוד מעט צבא יש לו כבר שתי חצ'קונים בפרצוף.

בן:                    אבא…

אבא:                 שתוק כשאבא שלך מדבר. אז מה את אומרת עליו?

מורה:                הוא מאד תקשורתי ומקובל בחברה.

אבא:                 בטח מקובל. אני אומר לך הוא יותר מקובל מהרב כדורי.

המורה:              אבל אני מוכרחה להגיד לך שבזמן האחרון הוא משתולל.

בן:                    זה לא נכון!

אבא:                 שתוק כשהמורה מדברת! מה זה משתולל?

מורה:                הוא נעשה עצבני, הוא מרים ידיים!

אבא:                 אתה מרים ידיים?

בן:                    מעצבנים אותי אז אני מרים.

אבא:                 אתה מרים ידיים? אתה מרים ידיים? מה אתה מרים ידיים?! אם מרביצים לך תחזיר! אל תרים ידיים. נכנע? בשביל מה יש לך שתי חצ'קונים בפרצוף?

מורה:                תראה אנחנו מאד נחושים למגר את האלימות בבית הספר.

אבא:                 תראי את צודקת צריך לגמר את האלימות. אבל בינינו תהיי כנה. הילד שלי עצבני כי מעצבנים אותו.

המורה:              אבל…

אבא:                 תראי אם היו מעצבנים אותך לא היית מתעצבנת? אם היו מדגדגים אותך לא היית מדוגדגת? הוא ילד תביני אותו.

בן:                    אבא…

אבא:                 שתוק גבר!

מורה:                יש עוד בעיה חלה הידרדרות בציונים.

אבא:                 תשמעי. קשה להיות בפסגה כל הזמן. הממוצע שלו רק 90 אין דבר נספוג את זה.

מורה:                הממוצע שלו ירד ל60.

אבא:                 את בטוחה?

מורה:                כן.

אבא:                 ספרת טוב?

מורה:                התוצאות מדברות בעד עצמן.

אבא:                 לא שאני מנסה להגן עליו אבל אני חייב לספר לך משהו.

בן:                    לא אבא אל תספר.

אבא:                 אני חייב.

בן:                    לא אבא זה אישי.

אבא:                 היא חייבת להבין. (למורה) תשמעי בן עבר תקופה מאד קשה. בעצם כולנו עברנו. לפני חודש נחום מת.

מורה:                אוי… אני מאד מצטערת לשמוע. אני לא ידעתי שזאת הסיבה… נחום זה סבא שלך?

בן:                    לא. נחום זה הדג זהב באקווריום.

אבא:                 נחום היה הדג הכי אהוב על בן. יום אחד הוא התהפך על הגב עם הפה פתוח והפסיק לנשום. זו הייתה טראומה קשה לכולנו.

מורה:                אני באמת מצטערת לשמוע אבל הציונים שלו ירדו כבר לפני שלושה חודשים.

אבא:                 תשמעי הרבה דגים מתו.

מורה:                אני מבינה. תראה הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו זה על ההתנהגות הבלתי נאותה שלו בכיתה.

בן:                    אוף המורה! את כזאת שמרנית. נו באמת… אבא זה לא נכון.

אבא:                 שתוק ותן כבוד למורה שלך!

מורה:                הבן שלך יושב ליד החברה שלו בכיתה.

אבא:                 יש לו הרבה חברות. בנות מתות עליו כמו הדגים שלנו באקווריום. למה הוא גבר! גבר כמו אבא שלו. בגיל שלו הייתי מחליף בנות כמו גרביים. כל שבוע.

בן:                    אבא אני וסיון חברים כבר חצי שנה.

אבא:                 כל כך הרבה?  לא פלא שהגרביים שלו מסריחות. גבר נאמן כמו אבא שלו. אז מה הבעיה אמרת?

מורה:                הוא מתנשק עם סיון באמצע השיעור.

אבא:                 בפרהסיה?

מורה:                לא. בכיתה.

אבא:                 אתה מתנשק עם החברה שלך בכיתה לפני המורה?

בן:                    כולה נשיקה. מה הסיפור?

אבא:                 תגיד לי אתה לא מתבייש? להתנשק לפני המורה. איפה הרגישות? ואם המורה שלך רווקה ואין לה חבר והיא לא התנשקה כבר שנה. אתה רוצה לגרום לה לתסכול? (המורה מתחילה לבכות) הנה אתה רואה היא בוכה. תוציא תוציא מטפחת. את רווקה? (מורה מהנהנת). למה לא אמרת לי קודם? תשמעי יש לי מישהו לסדר לך שחבל על הזמן. בן דוד שלי. תוך חודשיים אתם מתחתנים. תוך עשרה חודשים יש לכם ילד כמוהו. תביא! תביא ת'פלפון:  "ברוך תשמע מצאתי בשבילך כלה. גם יפה. גם אופה וגם אינטיליגנטית" די תפסיקי לבכות הכל מסתדר. עכשיו בגלל שאנחנו הופכים להיות משפחה אז ככה… תתקני לו את הציונים. יאללה בוא בן צריך לקנות בגדים לחתונה.



פסיכולוגית ואישה במצוקה – מערכון מאת אמיר לביא


ורדה:           ערב טוב, ושוב אני אתכם. אני ורדה רזיאל ז'קונט ואתם אוסף של אנשים במצוקה, המצפים לפתור את בעיותיהם בשיחת טלפון אחת. ובכן יש לנו שיחת טלפון.

אישה:          שלום. ורדה רזיאל?

ורדה:           שלום, אישה במצוקה. במה אני יכולה לעזור לך?

אישה:          מדברת מצוקה מצוק העיתים. אני במצוקה.

ורדה:           אנא הפסיקי לצקצק בלשונך וספרי מה הבעיה?

אישה:          הבן שלי זה עתה מסיים את כיתה ו' בבית הספר היסודי ועובר לחטיבת הביניים. אני זוכרת… כשהייתי ילדה קטנה המעבר הזה יצר בי טראומה לא קטנה, ואני שואלת איך אני יכולה לעזור לו לא לעבור את מה שאני עברתי.

ורדה:           מצוקה אני קודם כל חייבת לציין שאת אימא לתפארת וזכית בחולצה טי שירט ורדה רזיאל.

אישה:          הוי, איזה יופי!

ורדה:           ועתה לבעיה שאת מדברת עליה. הילד שלך מתפתח. מבחינה פיזית הוא גדל. הוא עוד מעט יתחיל להתעניין בבנות. במקרה הטוב הוא ילמד לרכוש חברים חדשים. במקרה הרע שונאים חדשים. תהיה עליית מדרגה ברמת החומר שהוא ילמד. לכן אני מציעה להקל עליו באחד התחומים, למשל את יכולה להשאיר אותו כיתה.

אישה:          מה???

ורדה:           כן… ככה הוא יתרכז רק בלגדול פיזית ותטפלו יחד בבעיות הנפשיות הנוצרות בגיל ההתבגרות. מה את מרוויחה מזה?!

קודם את עוקפת את הבעיה של התמודדות עם חומר קשה יותר. שנית הוא גדל פיזית הוא יהיה חזק יותר וזה גם ישפיע על בטחונו העצמי וכולי וכולי. בכלל הייתי ממליצה ליישם זאת כשיטה ולהשאיר אותו כל שנה.

אישה:          ורדה אני מוכרחה להגיד לך שאת גאון. ולא יכולתי לחשוב על פתרון טוב יותר. אבל אני לא יכולה להשאיר אותו כיתה.

ורדה:           למה?

אישה:          כי סוגרים את בית הספר.¹

ורדה:           אה… אני מבינה. תראי אין לזה חשיבות לענייננו מבחינתי הוא גם יכול להישאר במוסד סגור. תודה רבה לך מצוקה ובינתיים שיר.


¹ בבית הספר בו עלה המערכון לראשונה, במופע סיום ו' ב2002 בגבעתיים. היה זה המחזור האחרון של בית הספר לפני סגירה.